כבוד הנער – תקשורת מכבדת בין הורים לילדים בגיל ההתבגרות

 

 

כבוד הנער הינו האבן הנגף הראשונה, שיש לתת את הדעת עליה בחינוך המתבגרים,
שימת הלב אליהם עצמם, לרגשות שלהם, זה הא' ב' בחינוכם.
בשורות אלו מתוך שיעוריו של מורינו הרב שליט"א, מבאר הרב איך נחנך את הילדים תוך שמירה על כבודם ורגשותיהם.

כבודו של הנער

גיל הנערות כאמור הוא זמן שבו הנער מקבל 'ישות', שפירושו, שאוסף לו דעות משל עצמו, יש לו הבנות והשגות משלו. ישנו כלל ידוע שכל מי שהוא בעל ישות הוא צריך כבוד. [בעל ישות אמיתית לא זקוק כלל לכבוד. דעתו יצוקה וחזקה דיו ואינו נזקק לכבוד שיאשר זאת. בדרך כלל האדם החלש הוא זה הנזקק לכבוד] ואשר על כן כאשר הנער מקבל ישות, הוא נזקק ונצרך לכבוד. לפיכך עלינו המחנכים ללמוד מה היא הדרך הנכונה ליתן לו כבוד, וכמו כן ללמוד כיצד למנוע מהנער ביזיונות הנגרמות מרגישותו לכבודו החדש.

דבר שקשור לענייננו זה ההתייחסות אל הנער. אחד הדברים היותר מזלזלים באדם זה כאשר ב' אנשים מדברים לו מעל לראשו, כאילו הוא איננו בנמצא, על כן חשוב מאד להתייחס לקיומו של הנער. אין הכוונה לכבוד מעין 'כיבוד הורים', אלא לכבוד בסיסי פשוט.

הנה דוגמא פשוטה של התייחסות לקיומו של הנער; אתם נוסעים יחד במכונית, ואתה בדיוק חפץ לשמוע קלטת מסוימת, חשבת לשאול אותו אם אף הוא מעונין לשמוע? חם לך, וחשבת להדליק את המזגן, שאל אותו אם גם הוא מעוניין בכך. אין זו בקשת רשות, אלא היא שאלה בסיסית, מאחר והנער קיים, והוא נמצא איתך באותו מקום. [למותר לציין שלא על כל סדרי הבית יש לשאול את הנער, למשל 'מתאים לך שנכין ארוחת צהריים'?, או 'נעשה עכשיו קידוש?' – אלו ודאי שלא, כי הם חלק מהנהגות הבית, שעל פיהם הוא מתנהל, אלא אנחנו מדברים על דברים מזדמנים שיש לשתף את דעתו של הנער מאחר והוא קיים.]

התייחסות בכבוד להערות

עוד מהמסתעף בנושא כבודו של הנער, הם כל מיני הערות או שאלות הבאות מצד הנער שעלינו להתייחס אליהם בכבוד (כמובן שמדובר בהערות שאינן נכנסות תחת ההגדרה של 'חוצפה'). כלל זה תקף גם באשר לילדים הקטנים, אך באשר לנערים, התוצאות עלולות להיות קשות יותר.

הנער עלול בקלות לצבור טינה כאשר לא מתייחסים אליו בכבוד. הוא מרגיש כעומד מול פריץ או שליט הרודה בו, אדם מבוגר יותר שוקל פעמיים ושלוש לפני שיוצא ל'מלחמה', לעומתו הנער בנקל לו לעבור משלב של 'שלום' לשלב ה'מלחמה'. ברגע אחד הנער עובר למצב עוין, מאבד את שיקול דעתו ובא לידי חוסר דרך ארץ.

כאשר הוא מגיע לשאול את דעתך בנושא מסוים, עליך לפנות מזמנך ולהקשיב לדבריו, שידע שיש לך ענין לדבר איתו וחשוב לך מה שהוא אומר. ובכלל זה, בשעה בה אתם משוחחים, אל תתעסק בדברים אחרים כגון פלאפון וכד', אלא תהיה איתו ממש, כשם שהיית מתייחס באותו כבוד לכל בריה. העובדה שהוא הבן שלך לא אמורה לגרע כהוא זה מההתייחסות כלפיו.

עוד דבר שצריך לתת דגש הוא ש'דיבור בכבוד' פירושו ללא שום צליל או ניגון שמשמיע ציניות, כמו 'כבר דיברנו על זה', או 'כבר אמרתי לך מספר פעמים', 'כמה אני יכול לחזור על כך' וכד'.

ביקורת

גם הביקורת צריכה להעשות בכבוד. הביקורת איננה יכולה להיאמר בפני אחים או בפני אנשים אחרים. ההערה אמורה לעבור בצורה מכובדת. אם ישנה סיטואציה המצריכה להעיר לנער, תעיר לו בצורה מכובדת – 'יש לי משהו להגיד לך' וכד'. אם לגבי גילאים היותר קטנים אמרנו גם כן שאין להעיר להם בפני אנשים אחרים, אמנם ישנם מקרים בהם מותר לעשות כן, אצל נער סף ההחלטה הוא גדול הרבה יותר. הוא צריך לחרוג מאד מאד בשביל שיהא מותר להעיר לו בפני אחרים, והוא משום שהנער מיד מתבזה לשמע הערה מול אנשים.

בקשות

כאשר מבקשים מן הנער דבר מה צריך לבקש כדוגמת אבותינו הקדושים; כאשר יצחק אבינו ביקש מיעקב אבינו שילך לחרן אז כתוב "וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ, וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן" [בראשית כ"ח, א'], ומכאן לומדים חז"ל שמקודם לציווי קדמה ברכה.

כשאתה קורא לנער לבקש ממנו דבר מה, ראשית כל ברך אותו, ותאמר לו 'מה שלומך, מה נשמע, אשריך, איזה צדיק אתה וכו', רק לאחר מכן בקש ממנו 'אתה יכול לעשות את הפעולה הזאת והזאת?'. כלפי הנער צריך להקדים לבקשה לכל הפחות הארת פנים. וצריך גם כן לראות שהבקשה תתאים למצבו באותה שעה של הנער, הן מצבו העכשווי, והן מצב רוחו באותה שעה. בשונה מילד אי אפשר לתלוש את הנער ממקום למקום.

למסירת פדיון נפש
נגישות