מעשה ממלך וקיסר ה' - קשרים - חיי עולם ע"ש רבי נחמן מברסלב

מעשה ממלך וקיסר ה' – קשרים

מעשה ממלך וקיסר


סיפור המעשה

מעשה בקיסר אחד שלא היה לו בנים; גם מלך אחד לא היה לו בנים, ונסע הקיסר על הארץ לשוטט לבקש, אולי ימצא איזה עצה ותרופה להוליד בנים, גם המלך נסע כמו כן ונזדמנו שניהם לפונדק אחד. ולא היו יודעים זה מזה. והכיר הקיסר בהמלך שיש לו נימוס [של מלכות], ושאל אותו, והודה לו שהוא מלך. גם המלך הכיר בקיסר גם כן, והודה לו גם כן. והודיעו זה לזה שנוסעים בשביל בנים; ונתקשרו שניהם באם שיבואו לביתם ויולידו נשותיהם זכר ונקבה, באופן שיהיו יכולים להתחתן, אזי יתחתנו בין שניהם. ונסע הקיסר לביתו והוליד בת. והמלך נסע לביתו והוליד בן.

וההתקשרות הנ"ל נשכח מהם, ושלח הקיסר את בתו ללמוד; גם המלך שלח את בנו ללמוד, ונזדמנו שניהם אצל מלמד אחד והיו אוהבים זה את זה מאד, ונתקשרו ביניהם שישאו זה לזה, ונטל הבן מלך טבעת ונתן על ידה, ונתחתנו יחד. אח"כ שלח הקיסר אחר בתו והביאה לביתו; גם המלך שלח אחר בנו והביאו לביתו.

להמשך המעשה
והיו מדברים שידוכים לבת הקיסר, ולא רצתה שום שידוך מחמת התקשרות הנ"ל. והבן מלך היה מגעגע מאד אחריה, גם הבת קיסר היתה עציבה תמיד. והיה הקיסר מוליכה לחצרות שלו ופלטין שלו והראה אותה גדולתה, והיא היתה עציבה. והבן מלך היה מגעגע מאד אחריה עד שנחלה, וכל מה ששאלו אותו על מה אתה חולה לא רצה להגיד, ואמרו להמשמש אותו: אולי תוכל אתה לחקור אצלו, ואמר להם שהוא יודע, כי הוא היה עמו אז במקום שלמד שם והגיד להם הדבר. ואזי נזכר המלך שכבר נתחתן הוא עם הקיסר מקודם. והלך וכתב להקיסר שיכין עצמו על החתונה, כי כבר נתקשרו מקודם כנ"ל. ולא רצה הקיסר אך לא היה יכול להעיז ולסרב, והשיב לו שישלח המלך בנו אליו ויראה אם יוכל לנהוג מדינות - אזי ישיא בתו אליו. ושלח בנו אליו (היינו שהמלך שלח בנו להקיסר, כאשר צוה הקיסר כנ"ל), והושיבו הקיסר בתוך חדר, ומסר לו ניירות של עסקי המדינה לראות אם יוכל לנהוג את המדינה.

והבן מלך הי' מתגעגע מאד לראות אותה, ולא היה אפשר לו לראותה. פעם אחד הלך אצל כותל של אספקלריא וראה אותה, ונפל חלשות. ובאתה היא אליו וניערתו וסיפרה לו שאינה רוצה שום שידוך מחמת ההתקשרות עמו, ואמר לה: מה נעשה ואביך אינו רוצה? ואמרה: אף על פי כן!. אח"כ התיעצו שיניחו לפרוש עצמם על הים, ושכרו להם ספינה ופרשו בים, והלכו על הים. אח"כ רצו לקרב עצמם אל הספר, ובאו לספר. והיה שם יער, והלכו לשם. ולקחה הבת קיסר הטבעת ונתנה לו, והיא שכבה שם. אח"כ ראה הבן מלך שבסמוך תעמוד, והניח הטבעת אצלה. אח"כ עמדו והלכו אל הספינה. בתוך כך נזכרה ששכחו הטבעת שם, ושלחה אותו אחרי הטבעת. והלך לשם ולא היה יכול למצוא המקום, והלך למקום אחר ולא היה יכול למצוא הטבעת. והיה הולך לבקשו ממקום למקום עד שנתעה ולא היה יכול לחזור. והיא הלכה לבקשו, ונתעית גם כן. והיה הוא הולך ותועה. הולך ותועה. אחר כך ראה דרך והלך לישוב, ולא היה לו מה לעשות, ונעשה משרת. גם היא היתה הולכת ותועה, ויישבה עצמה שתשב אצל הים, והלכה אל שפת הים: והיה שם אילנות של פירות, וישבה שם. וביום היתה הולכת אצל הים, אולי תמצא עוברים ושבים, והיתה מתפרנסת מהפירות: ובלילה היתה עולה על אילן כדי שתהיה נשמרת מן החיות:

ויהי היום והיה סוחר גדול מופלג מאד, והיה לו משא ומתן בכל העולם. והיה לו בן יחיד, והסוחר היה זקן. פעם אחד אמר הבן לאביו; באשר שאתה זקן - ואני נער, והנאמנים שלך אינם משגיחים כלל עלי, ואתה תסתלק ואהיה נשאר ריק, ולא אדע מה לעשות. בכן תן לי ספינה עם סחורה, ואלך על הים כדי להיות בקי במשא ומתן. ונתן לו אביו ספינה עם סחורה, והלך למדינות ומכר הסחורה, וקנה סחורה אחרת, והצליח. בהיותו על הים ראו אותן האילנות הנ"ל (שהיתה הבת קיסר שם), וסברו שהוא ישוב ורצה לילך לשם. וכשנתקרבו ראו שהם אילנות, ורצו לחזור. בתוך כך הציץ הסוחר [היינו בן הסוחר הנ"ל] לתוך הים וראה שם אילן ועליו כמראה אדם, וסבר שמא הוא טועה עצמו, והגיד לשאר האנשים שהיו שם, והביטו וראו גם כן כמראה אדם על האילן, והתישבו להתקרב לשם. ושלחו איש עם ספינה קטנה לשם, והם היו מביטים בתוך הים כדי לכוון את השליח שלא יטעה מן הדרך, כדי שילך מכוון אל האילן הנ"ל. והלך לשם, וראה שיושב שם אדם, והגיד להם.

והלך בעצמו. (בן הסוחר הנ"ל) וראה שיושבת שם (היינו הבת קיסר הנ"ל שהיתה יושבת שם כנ"ל) ואמר לה שתרד. ואמרה לו שאינה רוצה לכנוס אל הספינה. כי אם שיבטיחה שלא יגע בה, כי אם כשיבא לביתו וישא אותה כדת! והבטיח לה. ונכנסה אצלו לספינה, וראה שהיא מזמרת על כלי זמר ויכולה לדבר בכמה לשונות, ושמח על שנזדמנה לו. אח"כ כשהתחילו להתקרב לביתו, אמרה לו. שהיושר שילד לביתו ויודיע לאביו וקרוביו וכל מיודעיו שכולם יצאו לקראתה, באשר שמוליך אשה חשובה כזו. ואחר כך יתוודע לו מי היא (כי גם מקודם התנה היא עמו שלא ישאל אותה מי היא עד אחר החתונה, אז ידע מי היא) - והסכים עמה. אמרה לו: גם היושר באשר שאתה מוליד אשה כזו, שתשכר את כל המאטראסין המוליכין הספינה, למען ידעו שהסוחר שלהם יש לו נישואין עם אשה כזו - והסכים עמה, ולקח יין טוב מאד שהי' לו בספינה, ונתן להם, ונשתכרו מאד. והוא הלך לביתו להודיע לאביו וקרוביו כנ"ל, והמאטראסין נשתכרו ויצאו מן הספינה, ונפלו ושכבו בשכרותם. ובעוד שהיו מכינים עצמם שם לילך לקראתה עם כל המשפחה, הלכה היא והתירה הספינה מן הספר, ופירשה הוילונות [היינו הלינטין] והלכה לה עם הספינה. והם באו אל הספינה (היינו כל המשפחה של הסוחר) ולא מצאו דבר, וחרה להסוחר אבי הבן הנ"ל מאד, והוא צועק ואומר [היינו הבן להסוחר הנ"ל שהיה בא עם הספינה הנ"ל צעק ואמר]: תאמין לי שהבאתי ספינה עם סחורה וכו', והם אינם רואים דבר. ואמר לו: תשאל להמטראסין!, והלך לשאול אותם, והם שוכבים שיכורים. אח"כ ננערו. ושאל להם, ואינם יודעים כלל מה עבר עליהם, רק יודעים שהביאו ספינה עם כל הנ"ל ואינם יודעים היכן הוא. וחרה הסוחר מאד על בנו וגירשו מביתו, ולא יבא לנגד פניו, והלך ממנו נע ונד. והיא (היינו הבת קיסר הנ"ל) היתה הולכת על הים:




 

ביאור המעשה משיעורי של הגה"ח הרב עוזיהו אלכורת שליט"א


קשר של אהבה

"וסיפרה לו שאינה רוצה שום שידוך מחמת ההתקשרות עמו…" – הקשר המאחד בין כנסת ישראל להקב"ה אינו בר התרה.

'אהבתי אתכם אמר השם' – הקב"ה איננו חפץ בשאר העמים אלא בעמו ישראל, נקודה זו, המאירה בפנימיות חייו של כל יהודי, שאם היינו משיבים אותה אל ליבנו, שהקב"ה אוהב אותנו כאהבת אב לבנו יחידו, 'בני בכורי ישראל', היתה מתבטלת כל נקודת הבחירה של האדם בעולם הזה.

בספר הזהר הקדוש מובא – 'אילו היו יודעים בני האדם את גודל אהבה שהקב"ה אוהב את בניו היו רצים אחריו כאריות השואגים', המפריע העיקרי בעבודת השם יתברך, למה אינני רץ אחרי הקב"ה כאריה שואג, כי אני לא מבין כמה השי"ת אוהב אותי, 'אשר בחר בנו מכל העמים' להיות לו לעם, בניו אהוביו!

"ואמר לה מה נעשה ואביך אינו רוצה" – כל אחד מישראל הרוצה באמת לעבדו יתברך, מתגברים עליו המניעות והבלבולים מאוד מאוד בלי שיעור, ואינם מניחים לא להתקרב אל צד הקדושה, אך היהודי, עם קשה עורף, איננו עומד על מקומו.


קשר הדוק

"ואמרה אף על פי כן" - לכאורה יש להקשות, הרי הבן מלך מספר לבת הקיסר שיש לו כל כך הרבה מניעות וקשיים, ובמקום שבת הקיסר תתייחס לטענה בצורה רציונלית והגיונית, לתת עצה להתגבר על המניעות על ידי תפילה או איזה תחבולה, ענתה לו מין תשובה עיקשת - 'אעפ"כ',

אלא צריך לדעת שבתוך אלו המילים מסתתר יסוד גדול ועצום, אומר המדרש רבה [מ"ב ט'] 'אמר רב, ג' חצופים הם, חצוף בחיה - כלב, בעוף - תרנגול, באומות - ישראל, אמר ר' יצחק בר רדיפא, בשם ר' אמי, אתה סבור שהוא לגנאי ואינו אלא לשבחן, או יהודי או צלוב'. יהודי העובד את בוראו צריך להתנהג כלפי כל מעשה העושה ביהדותו בבחינת "או יהודי או צלוב", ופירושו, או שאני כעת מתנהג כיהודי המקיים את רצון השם כראוי, ואם לא אמות כעת! בשעה שאדם מעדיף למות מאשר שלא לקיים רצון השם, אזי הוא מתגבר על כל המניעות.

קיצוני???

אדם העומד להתחתן שואלים אותו "האם אתה מרוצה מהשידוך, אתה בטוח זו מתאים לך???" אם יענה: "באמת אני עדיין לא מוחלט לגמרי, אבל אין דאגה בליבי, הרי תמיד אפשר להתגרש, אפילו יש כזו מצווה...", אחד כזה בוודאי לא יזכה לשלום בית, מהתחלה הוא כבר ויתר; אך אם אדם מתחתן, וברור לו שזו היא אשתו לעתיד ויהי מה!, מוכן הוא להמשיך עצמו בכל הכוחות בכדי שיתקיים ביתו שלום, בעזרת השם בית שכזה בוודאי יעלה על דרך המלך, הגישה היחידה לקיום המצווה שאין אפשרות אחרת, או יהודי או צלוב!

קשר מתון


אלא שעדיין, צריך לתת את הדעת מאוד שלא יתהפך לו ההתקרבות במסירות נפש, להתרחקות במסירות נפש.

שעובר על האדם מניעות בקשר שלו עם השם, לא הולך לו בלקום בבוקר, לא מתפלל בזמן, והוא אומר לעצמו "אף על פי כן", ומתגבר ומוציא את רצונותיו הטובים אל הפועל, 'או יהודי'!... צריך לראות שההתגברות הזאת לא תבוא ממקום של "כוחי ועוצם ידי".

כל אחד רוצה להיות מוצלח, לנצח כל אתגר שיקרה בדרכו, להרגיש חזק, ששום מניעה לא יכולה לו.... אם זאת היא הגישה, אפילו שהיא מסתתרת מתחת למלא חיצוניות של לשם שמים, זה האיש התהפכה לו כל ההתקרבות להתרחקות.

האמת היא שהדרך להתגבר על המניעות היא על ידי אמונה, ופירושו - שבוודאי שכל מאמץ שבעולם לקיים מצווה ולהתגבר על המניעות הוא טוב, וראוי, ואפילו חובה!, שהרי אדם לא יכול לשבת מול צלחת עם אוכל, וסכין ומזלג בידו במשך שעה, ואיננו אוכל כי מתחנך הוא כעת באמונה שצריך וחשוב לאכול... זה האיש בוודאי כלל אינו מעוניין באוכל שלפניו. אך כדי שלא נתרחק מהשי"ת על ידי ההשתדלות המעשית בקיום המצווה בפועל, כל מצווה וכל מעשה טוב כנגד טבעו צריך להיות מלווה בתפילה ובתחנונים להשי"ת, שיעזור לו להתחיל ולגמור כראוי.

ואזי כשיזכה לכנוס אל הקדושה ולהתגבר על המניעה, יבין שבוודאי אין זה מכוחו כי אילולא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, וזוהי תהיה התקרבות אמיתית להשי"ת, כי יראה שרק על ידי תפילה עזר לו השי"ת להצליח.
למסירת פדיון נפש
 
נגישות