מעשה ממלך וקיסר ח' – יין המשכר

מעשה ממלך וקיסר


סיפור המעשה

מעשה בקיסר אחד שלא היה לו בנים; גם מלך אחד לא היה לו בנים, ונסע הקיסר על הארץ לשוטט לבקש, אולי ימצא איזה עצה ותרופה להוליד בנים, גם המלך נסע כמו כן ונזדמנו שניהם לפונדק אחד. ולא היו יודעים זה מזה. והכיר הקיסר בהמלך שיש לו נימוס [של מלכות], ושאל אותו, והודה לו שהוא מלך. גם המלך הכיר בקיסר גם כן, והודה לו גם כן. והודיעו זה לזה שנוסעים בשביל בנים; ונתקשרו שניהם באם שיבואו לביתם ויולידו נשותיהם זכר ונקבה, באופן שיהיו יכולים להתחתן, אזי יתחתנו בין שניהם. ונסע הקיסר לביתו והוליד בת. והמלך נסע לביתו והוליד בן.

וההתקשרות הנ"ל נשכח מהם, ושלח הקיסר את בתו ללמוד; גם המלך שלח את בנו ללמוד, ונזדמנו שניהם אצל מלמד אחד והיו אוהבים זה את זה מאד, ונתקשרו ביניהם שישאו זה לזה, ונטל הבן מלך טבעת ונתן על ידה, ונתחתנו יחד. אח"כ שלח הקיסר אחר בתו והביאה לביתו; גם המלך שלח אחר בנו והביאו לביתו.

להמשך המעשה
והיו מדברים שידוכים לבת הקיסר, ולא רצתה שום שידוך מחמת התקשרות הנ"ל. והבן מלך היה מגעגע מאד אחריה, גם הבת קיסר היתה עציבה תמיד. והיה הקיסר מוליכה לחצרות שלו ופלטין שלו והראה אותה גדולתה, והיא היתה עציבה. והבן מלך היה מגעגע מאד אחריה עד שנחלה, וכל מה ששאלו אותו על מה אתה חולה לא רצה להגיד, ואמרו להמשמש אותו: אולי תוכל אתה לחקור אצלו, ואמר להם שהוא יודע, כי הוא היה עמו אז במקום שלמד שם והגיד להם הדבר. ואזי נזכר המלך שכבר נתחתן הוא עם הקיסר מקודם. והלך וכתב להקיסר שיכין עצמו על החתונה, כי כבר נתקשרו מקודם כנ"ל. ולא רצה הקיסר אך לא היה יכול להעיז ולסרב, והשיב לו שישלח המלך בנו אליו ויראה אם יוכל לנהוג מדינות - אזי ישיא בתו אליו. ושלח בנו אליו (היינו שהמלך שלח בנו להקיסר, כאשר צוה הקיסר כנ"ל), והושיבו הקיסר בתוך חדר, ומסר לו ניירות של עסקי המדינה לראות אם יוכל לנהוג את המדינה.

והבן מלך הי' מתגעגע מאד לראות אותה, ולא היה אפשר לו לראותה. פעם אחד הלך אצל כותל של אספקלריא וראה אותה, ונפל חלשות. ובאתה היא אליו וניערתו וסיפרה לו שאינה רוצה שום שידוך מחמת ההתקשרות עמו, ואמר לה: מה נעשה ואביך אינו רוצה? ואמרה: אף על פי כן!. אח"כ התיעצו שיניחו לפרוש עצמם על הים, ושכרו להם ספינה ופרשו בים, והלכו על הים. אח"כ רצו לקרב עצמם אל הספר, ובאו לספר. והיה שם יער, והלכו לשם. ולקחה הבת קיסר הטבעת ונתנה לו, והיא שכבה שם. אח"כ ראה הבן מלך שבסמוך תעמוד, והניח הטבעת אצלה. אח"כ עמדו והלכו אל הספינה. בתוך כך נזכרה ששכחו הטבעת שם, ושלחה אותו אחרי הטבעת. והלך לשם ולא היה יכול למצוא המקום, והלך למקום אחר ולא היה יכול למצוא הטבעת. והיה הולך לבקשו ממקום למקום עד שנתעה ולא היה יכול לחזור. והיא הלכה לבקשו, ונתעית גם כן. והיה הוא הולך ותועה. הולך ותועה. אחר כך ראה דרך והלך לישוב, ולא היה לו מה לעשות, ונעשה משרת. גם היא היתה הולכת ותועה, ויישבה עצמה שתשב אצל הים, והלכה אל שפת הים: והיה שם אילנות של פירות, וישבה שם. וביום היתה הולכת אצל הים, אולי תמצא עוברים ושבים, והיתה מתפרנסת מהפירות: ובלילה היתה עולה על אילן כדי שתהיה נשמרת מן החיות:

ויהי היום והיה סוחר גדול מופלג מאד, והיה לו משא ומתן בכל העולם. והיה לו בן יחיד, והסוחר היה זקן. פעם אחד אמר הבן לאביו; באשר שאתה זקן - ואני נער, והנאמנים שלך אינם משגיחים כלל עלי, ואתה תסתלק ואהיה נשאר ריק, ולא אדע מה לעשות. בכן תן לי ספינה עם סחורה, ואלך על הים כדי להיות בקי במשא ומתן. ונתן לו אביו ספינה עם סחורה, והלך למדינות ומכר הסחורה, וקנה סחורה אחרת, והצליח. בהיותו על הים ראו אותן האילנות הנ"ל (שהיתה הבת קיסר שם), וסברו שהוא ישוב ורצה לילך לשם. וכשנתקרבו ראו שהם אילנות, ורצו לחזור. בתוך כך הציץ הסוחר [היינו בן הסוחר הנ"ל] לתוך הים וראה שם אילן ועליו כמראה אדם, וסבר שמא הוא טועה עצמו, והגיד לשאר האנשים שהיו שם, והביטו וראו גם כן כמראה אדם על האילן, והתישבו להתקרב לשם. ושלחו איש עם ספינה קטנה לשם, והם היו מביטים בתוך הים כדי לכוון את השליח שלא יטעה מן הדרך, כדי שילך מכוון אל האילן הנ"ל. והלך לשם, וראה שיושב שם אדם, והגיד להם.

והלך בעצמו. (בן הסוחר הנ"ל) וראה שיושבת שם (היינו הבת קיסר הנ"ל שהיתה יושבת שם כנ"ל) ואמר לה שתרד. ואמרה לו שאינה רוצה לכנוס אל הספינה. כי אם שיבטיחה שלא יגע בה, כי אם כשיבא לביתו וישא אותה כדת! והבטיח לה. ונכנסה אצלו לספינה, וראה שהיא מזמרת על כלי זמר ויכולה לדבר בכמה לשונות, ושמח על שנזדמנה לו. אח"כ כשהתחילו להתקרב לביתו, אמרה לו. שהיושר שילד לביתו ויודיע לאביו וקרוביו וכל מיודעיו שכולם יצאו לקראתה, באשר שמוליך אשה חשובה כזו. ואחר כך יתוודע לו מי היא (כי גם מקודם התנה היא עמו שלא ישאל אותה מי היא עד אחר החתונה, אז ידע מי היא) - והסכים עמה. אמרה לו: גם היושר באשר שאתה מוליד אשה כזו, שתשכר את כל המאטראסין המוליכין הספינה, למען ידעו שהסוחר שלהם יש לו נישואין עם אשה כזו - והסכים עמה, ולקח יין טוב מאד שהי' לו בספינה, ונתן להם, ונשתכרו מאד. והוא הלך לביתו להודיע לאביו וקרוביו כנ"ל, והמאטראסין נשתכרו ויצאו מן הספינה, ונפלו ושכבו בשכרותם. ובעוד שהיו מכינים עצמם שם לילך לקראתה עם כל המשפחה, הלכה היא והתירה הספינה מן הספר, ופירשה הוילונות [היינו הלינטין] והלכה לה עם הספינה. והם באו אל הספינה (היינו כל המשפחה של הסוחר) ולא מצאו דבר, וחרה להסוחר אבי הבן הנ"ל מאד, והוא צועק ואומר [היינו הבן להסוחר הנ"ל שהיה בא עם הספינה הנ"ל צעק ואמר]: תאמין לי שהבאתי ספינה עם סחורה וכו', והם אינם רואים דבר. ואמר לו: תשאל להמטראסין!, והלך לשאול אותם, והם שוכבים שיכורים. אח"כ ננערו. ושאל להם, ואינם יודעים כלל מה עבר עליהם, רק יודעים שהביאו ספינה עם כל הנ"ל ואינם יודעים היכן הוא. וחרה הסוחר מאד על בנו וגירשו מביתו, ולא יבא לנגד פניו, והלך ממנו נע ונד. והיא (היינו הבת קיסר הנ"ל) היתה הולכת על הים:




 

ביאור המעשה משיעורי של הגה"ח הרב עוזיהו אלכורת שליט"א


"אמר משל שפעם אחת נסע סוחר גדול עם יין טוב אינגרישער [אונגרי]. פעם אחת אמר המשרת והבעל עגלה להבעל הבית הלא אנו נוסעים בדרך הזה עם היין הזה, ואנו סובלים הצער כל כך תנו לנו לטעם מעט. ונתן להם לטעם מזה היין הטוב. לאחר ימים נתגלגל שזה המשרת נתועד יחד עם שותי יין בעיר קטנה ושתו יין ושבחו אותו מאד, ואמרו שהוא יין אונגרישער. אמר המשרת הנ"ל תנו לי לטעם ונתנו לו. ואמר אני יודע שאין זה יין טוב אונגרישער כלל, וגערו בו ודחפו אותו. והוא אמר הלא אני יודע שאין זה יין אונגרישער כלל, כי הלא אני הייתי אצל סוחר גדול כזה וכו' והם לא השגיחו עליו. ואמר, אבל לעתיד כשיבוא משיח אז ידעו כשיתנו יין המשמר, אזי לאחרים יוכלו להטעות ויתנו להם יין וואליחשין סטראוויצטיר ויאמרו להם שהוא יין הטוב המשמר, אבל לאנשי שלומנו לא יוכלו להטעות כי אנחנו טעמנו היין הטוב וכו'…"

איתא בנביא ירמיה 'ונהרו אל טוב ה' על דגן על תירש ועל יצהר' ודרשו חכמינו ז"ל כתיב 'תירש' וקרינן 'תירוש' [הרי"ש בחולם] זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש, ע"כ. ופירושו שהיין יש לו ב' תכונות, אם שותהו בכוונה לשמה, יין קידוש והבדלה או יין שמחת פורים זוכה להתנשא עד לרום המעלות, אך אם שותהו בהפרזה, שלא לשמה, משפילו עד לדיוטא התחתונה.

כן תורתו של הצדיק נמשלת ליין אונגרי, שהוא המשובח שביינות, אלא שגם משכר הוא בקלות, ומצב של שיכרות בתורתו של הצדיק יכול להביא לכל מיני צורות משונות של חסידים, אשר שתו מיין תורתו של הצדיק ופשוט נשתכרו!

רבי נחמן כותב שהוא מרשה לקמט את תורתו וללומדה באיזה כיוון ואופן שיהיה, רק דבר אחד איננו מרשה, שלא יסתור סעיף אחד מהשלחן ערוך.

אמירה זו של ר' נחמן מעוררת פליאה, כזאת אזהרה שלא לעקם את עיקרי היהדות?! מה יש בתורה של ר' נחמן מברסלב שיכולה לגרום לבן אדם לעבור על דברי השלחן ערוך?? דברים שנוגדים את הדרך ההלכה והדרך המסורה מדור דור?

אומר ר' נתן שתורת רבי נחמן היא כולה הקדמות, והפירוש בזה הוא שתורתו של ר' נחמן היא הקדמה, כיצד ללמוד גמרא, כיצד ללמוד משנה, כיצד ללמוד הלכה, וכן לכל עבודת השם שהיא, אך היא בסופה היא הקדמה ופירושו, שהקדמה היא הפתיחה לדבר שאתה רוצה עתה להתעסק בו.

הבורא יתברך ציווה את עמו ישראל במעמד הר סיני להתעסק בתורה ובמצוותיה, ולקיימם בפועל ממש בזה העולם הגשמי, ושעל ידי זה ממשיכים את שכינתו של הבורא יתברך כאן אצלנו בזה העולם הגשמי. ואומרים בשם מוהרנ"ת שמשה רבינו הרועה הנאמן הוריד לנו את התורה הקדושה, ורבי נחמן הוריד לנו איך לקיים אותה.

הספרים של רבי נחמן מלאים בעצות נפלאות ומיוחדות איך לזכות לעבודת השם יתברך, התבודדות, קימת חצות, ריקודים ומחיאת כף, תפילה בכח ובכוונה, שיחת חברים, נקודות טובות, מילתא דשטותא, תורה בכח, ועוד ועוד, אלא שיש לדעת שהעצות הם דרך, דרך להגיע לקיומם של התורה ושל המצוות, אבל כאשר החסיד הנלבב לוקח את העצה בתור תכלית, אז הוא נכנס למצב של שכרות, יכול לשוחח כל היום עם חברים במילי דשטותא, ולרקוד כל היום, ולמצוא בעצמו נקודות טובות, ולהרגיש טוב עם עצמו.

אמנם צריך לדעת שטעות זאת מגיעה ממקום מאוד קדוש, כי באמת צריכים כל היום כולו להתעסק עם תורתו של רבי נחמן, אך לא כמו שחושבים ההמון, אלא הכוונה שבכל קיום מצווה ולימוד תורה ובן אדם לחברו תמיד צריכים את תורת רבי נחמן, לזוכרה ולקיימה, איך ללמוד תורה לשם שמיים ומתוך ענווה, ואיך להתפלל, ואיך להיות כנוע באמת, לא כנוע רק מול השי"ת בשדה, אלא להיות כנוע מול בני ביתו הוריו חביריו, כשנופל בעצבות עושה מילי דשטותא, כשעת לרקוד כמו בפורים, שמחת תורה על החתונה, או כשזקוק להמתקת הדינים, ירקוד וימחא כף בכל כוחו, כשרוצה להתעורר, ידבר עם חברו מהתכלית.

לכל דבר יש עת, זמן, ותכלית.


למסירת פדיון נפש
נגישות