פינת ההלכה

פינת ההלכה


במדור זה מתכבדים אנו לשמש ולתת מענה, לכל הבא להיטהר ולהאזין לדבר ה' זו הלכה הנערכת ע"י אחד מתלמידי החכמים של מוסדותינו (ושנאמרת על ידו דבר יום ביומו לתלמידי ה"ישיבה קטנה" ע"ש מוהר"ן מברסלב), כמו כן ניתנת אפשרות להעלות שאלה אשר תענה באופן אישי (במייל או בשאר דרכים) לכל שואל ומבקש, וכל זאת להגדיל תורה ולהרחיב גבולי הקדושה בישר שאת ויתר עז.

ומה גדלה ועצמה מעלתו של איש הישראלי המתדבק בדרכיו של מי שאמר והיה עולם, עד שנאמרו בו דברי הנביא זכריה המתנבא ברוח ה' "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" שנשגב הוא מן המלאכים הנקראים "עומדים" והוא מהלך ביניהם, ועיקר ההליכה בזה העולם השפל הוא כמאמר רבותינו ז"ל "לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה אפי' בשבת (שאסור לפסוע בה פסיעה גסה לרוב קדושת מנוחתה) שנאמר אחרי ה' תלכו", הרי שההליכה אחר ה' היא לימוד וקיום מצוותיו והלכותיו הקדושות, שהעניק לנו כענק על צווארינו, לקשטנו לפניו בעולם הזה ובעולם הבא ולהקשר בו בקשר בל ינתק לעולמי עד ולנצח נצחים.

הלכות חודש ניסן


חודש ניסן

א. "אין נופלין על פניהם בכל חודש ניסן ואין אומרים צדקתך בשבת במנחה ואין מספידין בו ואין מתענין בו בציבור, גם אין אומרים צידוק הדין בכל ניסן, ונהגו שאין מתענין בו תענית כלל אפילו יום שמת בו אביו או אמו, אבל תענית חלום מתענין" (שולחן ערוך סימן תכ"ט סעיף ב')
והוא "לפי שבאחד בניסן הוקם המשכן, והקריבו י"ב נשיאים קרבנות כל איש ביומו, ו[ביום]י"ג אסרו חג שלהם וי"ד ערב פסח [שבו ביום הקריבו הפסח וגם הוא יום טוב], ושמונת ימי פסח הרי כ"ג, וכיון שיצא רובו (של ניסן) בקדושה אין נופלין בכולו" (כה"ח ס"ק כ"א בשם ספר המנהגים), ויש אומרים כיון שבניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל, ויבנה המקדש ביום טוב ואין מערבין שמחה (של חג פסח) בשמחה (של בית המקדש) על כן יהיה החינוך אחר יום טוב ז' ימים עד כלות חודש ניסן לפיכך אין מתענין עד שיעבור ניסן לזכר למקדש של לעתיד (כה"ח שם).

ב. הוזכר בהלכה הקודמת שמראש חודש ניסן הקריבו הנשיאים קורבנם לחנוכת המשכן, לכן "נוהגים מראש חדש ואילך לקרוא פרשת הנשיא שהקריב בו ביום, וביום י"ג פרשת בהעלותך, עד "וכן עשה את המנורה", כי כל נשיא ונשיא היה לו סודותת גדולות אשר המשיכו שפע הרוחניות כל אחד לשבטו כל ימי עולם, ובקריאת הפרשה הוא מעורר קדושת היום". (כה"ח שם ס"ק כ"ב)

ג. "בימים שאין אומרים בהם וידוי, המנהג פשוט שאין אומרים מזמור "יענך ה' ביום צרה" ומזמור "תהילה לדוד" (בן איש חי פרשת כי תשא הלכה י"ז), כי מזמורים אלו נתקנו על ידי דוד המלך עליו השלום לאמרם ביום צרה, שנאמר "יענך ה' ביום צרה", וכן "ביום צרתי אקראך" (עוד יוסף חי פרשת כי תשא הלכה י"ז), וכיון שימי ניסן חשובים כימים טובים אין לומר מזמורים אלו, אמנם מנהג בני אשכנז שאין אומרים מזמור 'יענך ה' ביום צרה' רק בערב פסח ולא בימים טובים וחול המועד, אבל בימי ניסן הנותרים כן נוהגים לאומרו.

ברכת האילנות

א. "היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח אומר 'ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות רבות ואילנות טובות להנות בהם בני אדם' ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה, ואם איחר לברך עד שגדלו הפירות לא יברך עוד" (שולחן ערוך סי' רכ"ו). יש אומרים שימי ניסן לאו דוקא אלא "הוא הדין בחודש אחר כל שרואה הלבלוב פעם ראשון מברך" (משנה ברורה שם ס"ק א'), ויש אומרים כיון שיש בזה מחלוקת הפוסקים שיש שסוברים בברכה זו נתקנה רק לימי ניסן, ויש כלל בידינו ספק ברכות להקל, לכן אין לברך אלא דוקא בימי ניסן (כף החיים שם ס"ק א').

ב. "לכתחלה יש לחזר על מקום שיש בו ריבוי אילנות ועשבים ולברך שם כדי להעלות על ידי ברכתו ניצוצי קדושה" (כה"ח שם ס"ק ב'), "ומאוד יתעצם בכונתו בברכה זו שהיא לתיקון הנשמות שהם מגולגלות בעצי השדה והעשבים בזמן הזה ויבקש עליהם רחמים" (כה"ח שם ס"ק ו'), "וטוב שיצטרפו כנסיה לשם שמים לברכת האילנות ויפרישו אחר הברכה שיעור לצדקה בין כולם כמנין מ"ה, ולא יפחתו כל אחד משלוש פרוטות כנגד נפש רוח ונשמה, ויאמרו קדיש והוא עילוי גדול לנשמות שנתגלגלו בדומם, צומח, חי, מדבר". (כה"ח שם ס"ק ז')

דיני ערב פסח

א. בזמן שבית המקדש היה קיים אסרו חכמים לכל אדם מישראל לעשות מלאכה בערב פסח מחצות היום ולמעלה, לפי שמחצות ואילך הוא זמן הקרבת [קרבן] הפסח, וכל אדם שמקריב קרבן בכל ימות השנה אותו היום הוא יום טוב שלו מדבריהם, ואסור לו לעשות מלאכה באותו היום כעין יום טוב, לפיכך בערב פסח מחצות ואילך שהוא זמן הקרבת הפסח לכל ישראל הרי הוא יום טוב שלהם 'ואסור בעשיית מלאכה אף למי שפטור מהקרבת הפסח, כגון שדר בחוץ לארץ, כיון שהוא יום טוב לרוב ישראל המקריבים בו פסח.
ואף לאחר שחרב בית המקדש ובטל קרבן פסח, אף על פי כן לא נתבטל איסור עשיית מלאכה כיון שנאסר במנין חכמים על כל ישראל, וכל דבר שנאסר במנין חכמים על כל ישראל אף שאח"כ נתבטל הטעם שבגללו אסרוהו אף על פי כן לא נתבטל האיסור, עד שנתוועדו במנין כמנין הראשון להתירו בפירוש.
ולפיכך העושה מלאכה בזמן הזה מחצות ואילך משמתין אותו כדין העובר על דברי חכמים, וגם אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם שמה שהוא משתכר במלאכה זו יהיה לו הפסד כנגדה במקום אחר.
ואף אם אינו עושה כדי להשתכר אלא עושה בחנם בין לעצמו בין לאחרים אפילו לצורך יום טוב הרי זה אסור (שו"ע הרב סימן תס"ח סעיפים א', ב', ג', ד')

ב. לפיכך אסור לספר לישראל מחצות ואילך אף על פי שעושה בחינם ומתכוון לכבוד יום טוב ואפילו לספר עצמו אסור" (שו"ע הרב שם סעיף ב') ויש שסוברים שעל ידי עצמו מותר (ש"ך יו"ד סימן שצ"ט ס"ק י"ב) וליטול ציפורנים לכתחלה יטלם קודם חצות אבל אם שכח ולא נטלם קודם חצות יוכל לטלם אחר חצות (שו"ע הרב שם סעיף ו' מ"ב ס"ק ה')

ג. מותר להסתפר על ידי נכרי, אף על פי שהישראל מטה ראשו אליו והרי הוא כמסייע קצת אין בכך כלום שמסייע אין בו ממש לענין זה.
וכן שאר כל המלאכות נוהגין להתיר לעשות על ידי נכרי, אפילו שלא לצורך המועד, שלא אמרו אמירה לנכרי שבות אלא בשבת ויו"ט וחולו של מועד, אבל ערב פסח אחר חצות אין בו קדושת יום טוב כלל וקל הוא יותר מחולו של מועד.
לפיכך כל מה שמותר לעשות בחולו של מועד, כגון דבר האבד או שעושה מעשה הדיוט ולא מעשה אומן ויש בו צורך המועדו וכיוצא בהם משאר דברים המותרים בחולו של מועד, כל שכן שמותרים בערב פסח אחר חצות, וכן כל אותן שהתירו לספר ולכבס בחולו של מועד כגון הבא ממדינת הים והיוצא מבית האסורים מותרין גם כן בערב פסח אחר חצות.

דיני בדיקת חמץ

א. "בתחילת ליל י"ד בניסן בודקין את החמץ לאור הנר בחורין ובסדקין בכל המקומות שדרך להכניס שם חמץ". (שולחן ערוך סימן תל"א סעיף א') ואף "המכבד חדרו (ודירתו) בי"ג בניסן ומכוון לבדוק החמץ ולבערו ונזהר שלא להכניס שם עוד חמץ אעפ"כ צריך לבדוק בליל י"ד כנ"ל (שולחן ערוך סימן תל"ג סעיף י"א), "וקודם שיתחיל לבדוק יברך 'ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצונו על בעור חמץ', ואם התחיל לבדוק בלא ברכה יברך כל זמן שלא סיים בדיקתו ויזהר שלא ידבר בן הברכה לתחילת הבדיקה (אפילו תיבה אחת ואפי' אמן), וטוב שלא ידבר בדברים אחרים עד שיגמור כל הבדיקה כדי שישים אל ליבו בכל המקומות שמכניסים בו חמץ" (שו"ע סימן תל"ב סעיף א')

ב. "בברכה אחת יכול לבדוק כמה בתים" (שו"ע שם סעיף ב'), וכן בברכה שמברך על ביתו יכוון לבדוק חנותו או מכוניתו וכן שאר המקומות שיש חשש שיש לו שם חמץ. "וחובת הבדיקה היא על בעל הבית, אבל בני ביתו (כמו אשתו וילדיו) האוכלים משלו אין חיוב בדיקה חל עליהם כלל, כיון שאין החמץ שלהם, אבל אם בעל הבית רוצה לעשות בני ביתו שלוחים לדבר מצוה שיבדקו הם (בשבילו) הרשות בידו, ויברכו הם ברכת על ביעור חמץ. ומכל מקום נכון הדבר שיבדוק הוא בעצמו, שכן הוא בכל המצות מצוה בו יותר מבשלוחו, ואם אינו יכול לטרוח בעצמו לבדוק בכל החדרים ובכל המקומות, יבדוק הוא חדר אחד או זוית אחת ויעמיד מבני ביתו אצלו בשעה שהוא מברך והם יענו אמן אחר ברכתו, ויתכוונו לצאת בברכתו, ויתפזרו לבדוק איש איש למקומו, ויזהרו שמיד אחר ששמעו בברכה ויתחילו לבדוק בחדרים הסמוכים לבית ששמעו הברכה בתוכו. (שו"ע הגר"ז סימן תל"ב סעיף ח')

ג. "נוהגים להניח פתיתי חמץ (לפני הבדיקה) במקום שימצאם הבודק כדי שלא יהא ברכתו לבטלה" (רמ"א סימן תל"ב סעיף ב'). גם האר"י ז"ל כתב מנהג זה שצריך להניח קודם הבדיקה עשרה פתיתי חמץ כדי לבערם מן העולם, כיוון שהם כנגד עשרה כתרין דמסאבותא להעבירם מן העולם (כה"ח סימן תל"ב ס"ק לא').

ד. "יזהר כל אדם שלא יתחיל בשום מלאכה ולא יאכל [יותר מכביצה פת, אבל אורז או פרות או שתיה קלה מותר], ואפילו אם איש לו עת קבוע ללמוד לא ילמוד עד שיבדוק, ואם התחיל ללמוד מבעוד יום אין צריך להפסיק ויש אומרים שצריך להפסיק". (שו"ע סימן תל"ג סעיף ב')

ה. "הבדיקה צריך שתהיה לאור הנר ולא לאור הלבנה ואם עבר ולא בדק בליל י"ד כשבודק ביום י"ד לא יבדוק לאור החמה אלא לאור הנר". (שו"ע סימן תל"ג סעיף א')

ו. "אין בודקין לאור האבוקה אלא לאור הנר ולא בנר של חלב, לא של שומן ולא של שמן אלא בנר של שעוה ושני נרות אפילו קלועים דינם כאבוקה". (שו"ע שם סעיף ב')

ז. "אחר הבדיקה בלילה יבטלנו ויאמר כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתה ודלא ביערתה ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא, [פירוש – כל חמץ ושאור שיש ברשותי שלא ראיתי אותו שיהיה בטל ומבוטל כעפר הארץ], ויאמר בלשון שמבין, וטוב לחזור ולבטלו פעם אחרת ביום י"ד סוף סוף שעה חמישית קודם שתגיע שעה שישית, שמשתגיע שעה שישית נאסר ואין בידו לבטלו, ואין לבטל ביום אלא לאחר ששרף החמץ כדי לקיים מצות שרפה בחמץ שלו, ובביטול (שאומר) ביום יאמר דחזיתה ודלא חזיתה ודלא ביערתה [פרוש – שראיתי ושלא ראיתי ששרפתי ושלא שרפתי]. (שולחן ערוך סימן תל"ד סעיף ב' ג')

ח. לא בדק בליל י"ד יבדוק ביום י"ד באיזו שעה שיזכור מהיום, לא בדק על יום י"ד יבדוק בתוך הפסח (כולל יו"ט וגם חול המועד), לא בדק בתוך הפסח יבדוק לאחר הפסח כדי שלא יכשל בחמץ שעבר עליו הפסח שהוא אסור בהנאה, ועל בדיקה שלאחר הפסח לא יברך" (שו"ע סימן תל"ה). "והמוצא חמץ בביתו אם הוא חול המועד יוציאנו ויבערנו מיד, ואם הוא יום טוב יכפה עליו כליו עד הלילה ואז יבערנו, לפי שלא יוכל לטלטלו וגם לשורפו במקומו אסור". (שו"ע סימן תמ"ו סעיף א')
למסירת פדיון נפש
נגישות