פינת ההלכה

פינת ההלכה


במדור זה מתכבדים אנו לשמש ולתת מענה, לכל הבא להיטהר ולהאזין לדבר ה' זו הלכה הנערכת ע"י אחד מתלמידי החכמים של מוסדותינו (ושנאמרת על ידו דבר יום ביומו לתלמידי ה"ישיבה קטנה" ע"ש מוהר"ן מברסלב), כמו כן ניתנת אפשרות להעלות שאלה אשר תענה באופן אישי (במייל או בשאר דרכים) לכל שואל ומבקש, וכל זאת להגדיל תורה ולהרחיב גבולי הקדושה בישר שאת ויתר עז.

ומה גדלה ועצמה מעלתו של איש הישראלי המתדבק בדרכיו של מי שאמר והיה עולם, עד שנאמרו בו דברי הנביא זכריה המתנבא ברוח ה' "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" שנשגב הוא מן המלאכים הנקראים "עומדים" והוא מהלך ביניהם, ועיקר ההליכה בזה העולם השפל הוא כמאמר רבותינו ז"ל "לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה אפי' בשבת (שאסור לפסוע בה פסיעה גסה לרוב קדושת מנוחתה) שנאמר אחרי ה' תלכו", הרי שההליכה אחר ה' היא לימוד וקיום מצוותיו והלכותיו הקדושות, שהעניק לנו כענק על צווארינו, לקשטנו לפניו בעולם הזה ובעולם הבא ולהקשר בו בקשר בל ינתק לעולמי עד ולנצח נצחים.

הלכות חודש אלול


מנהגי תשובה בראש חודש אלול

א. ""חודש אלול זמן תשובה לכל הוא, ויזהר לפשפש במעשיו, וטוב וישר שבכל לילה קודם שישן טרם אמירת וידוי [שבקריאת שמע שעל המיטה] יפשפש ויחפש [ב]דרכיו ובמעשיו באותו יום ויתודה וישוב [בתשובה], וכן יעשה מראש חדש אלול עד יום הכיפורים, והיה צריך לעשות כן כל ימיו בכל לילה כמעשה [ה]צדיקים, קראו בשמותם [הנקראים] 'מארי דחושבנא', ולפחות כה יעשה בארבעים יום הנוראים הללו" (כף החיים סימן תקפ"א סעיף קטן כ"ד)
"... [ויש גם סמיכות מהפסוק] 'אני לדודי ודודי לי' (שיר השירים) ראשי תיבות אלול, וסופי תיבות עולה ארבעים (ארבע פעמים י'), כנגד ארבעים יום [ש]מראש חדש אלול ועוד יום הכיפורים, כי באלו ארבעים יום התשובה מקובלת להיות ליבו קרוב אל דודו בתשובה, ואז דודו (הקדוש ברוך הוא) קרוב לקבל תשובתו מאהבה" (בית חדש סימן תקפ"א סעיף א')


ב. ידוע בספרים הקדושים "שמי שרוצה לזכות לתשובה יהיה רגיל באמירת תהילים כי אמירת תהילים מסוגל לתשובה... כי תהילים הוא התעוררות גדול מאד מאד להשם יתברך אשרי מי שיאחז בזה" (ליקוטי מוהר"ן תניינא ע"ג)
לכן "נוהגים בכל יום... מראש חדש אלול ואילך אחר התפילה אומרים בציבור עשרה מזמורי תהילים, ומתכוונים לגמור כל התהילים שתי פעמים קודם ראש השנה, והוא עולה כמנין 'כפר' (שלש מאות – שהם מאה חמישים מזמורים כפול שנים). וב'יהי רצון' שלפני אמירת תהילים לא יאמר 'עד מלאת ימי שנותינו שבעים שנה' כי אולי הקב"ה יגזור לו יותר [שנים]" (כף החיים שם סעיף קטן כ"ב). "ומנהג טוב לומר 'מזמור לדוד ה' אורי וישעי' (תהילים פרק כ"ז) כולו אחר כל תפילה (שחרית, מנחה וערבית), מראש חודש אלול עד יום הכיפורים וכן בהושענא רבה, ולפחות כל יום, והאומרו בכוונה אחר תפילת שחרית ימצא חיים" (מרן החיד"א בסוף הספר "סנסן ליאיר").
ויש שנוהגים מיוצאי אשכנז לומר מזמור זה מראש חדש אלול עד יום הושענא רבה שהוא יום אחרון של חג סוכות (שו"ת שבט הלוי חלק י' סימן פ"ז) "בבוקר אחר גמר תפילת שחרית ובערב אחר תפילת מנחה" (משנה ברורה שם סעיף קטן ב'), ודרשו חז"ל 'אורי' זה ראש השנה, 'וישעי' זה יום הכיפורים, 'כי יצפנני בסוכו' זה חג סוכות.

תקיעה בשופר ואמירת סדר סליחות בראש חודש אלול

א."התקינו חכמינו ז"ל שיהיו תוקעים [בשופר] בראש חדש אלול, וכל החודש, כדי להזהיר את ישראל שיעשו תשובה, שנאמר 'אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו' (עמוס פרק ג' פסוק ו') ו[כן] [ב]כדי לערבב השטן, וכן נוהגים באשכנז לתקוע בכל בוקר וערב אחר התפילה... ומנהג אשכנז כשחל ראש השנה ביום חמישי או שבת אז מתחילין ביום ראשון שלפניו לעמוד באשמורת הבוקר ואומרים סליחות ותחנונים, וכשחל ראש השנה ב[יום] שני [ו]שלישי אז מתחילים ביום ראשון בשבוע שלפני השבוע שחל ראש השנה להיות בתוכו" (טור סימן תקפ"א)
והספרדים "נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מראש חדש אלול ואילך עד יום הכיפורים" (שלחן ערוך שם סעיף א'), "אבל בראש חדש עצמו אין אומרים סליחות ותחנונים" (משנה ברורה סעיף קטן א'), ואין הם נוהגים לתקוע בשופר אחר התפילה, אלא "שיש נוהגים בסליחות שאומרים י"ג מידות וגם קודם "תתקבל" [לתקוע בשופר] כדי לקיים דברי הכל" (כף החיים שם סעיף קטן י"ג), "ומנהג יפה הוא, ובלבד שלא תהיה הפרעה לשכנים, וכבר אמרו חז"ל כל השם דרכיו זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה שנאמר 'ושם דרך אראנו בישע אלקים'..." (חזון עובדיה עמוד כ"ד)

ב."יחיד הרוצה לומר סליחות רשאי (משנה ברורה סימן תקס"ה סעיף קטן י"ג), אלא "שאין היחיד רשאי לומר י"ג מדות דרך תפילה ובקשת רחמים, שדבר שבקדושה הם, אבל אם בא לאומרם דרך קריאה [בתורה ובטעמים] אומרם" (שולחן ערוך סימן תקס"ה סעיף ה')
"ואם בא לאמרם ביחיד או ביהי רצון שאחר התהילים, שאומרים ובזכות י"ג מדותיך של רחמים וכו', יאמרם בניגון ובטעמים כקורא בתורה ויגמור הפסוק כולו" (חסד לאלפים סימן קל"א סעיף ט' כף החיים שם סעיף קטן כ"ג). וטעם הדבר "דכל פסוקא בלא פסקיה משה אנן לא פסקינן" [כל פסוק שלא הפסיקו משה אנחנו לא מפסיקים אותו] (מגילה כב.).
ושאר הסליחות "והבקשות, שהן בלשון ארמית כגון 'מחי ומסי', 'מרנא די בשמיא', לא יאמר כשאין שם מנין עשרה" (משנה ברורה סימן תקפ"א סעיף קטן ד'), והטעם משום כשאין מנין עשרה שכינה לא שורה, וצריך עזרה ממלאכי עליון לעלות את בקשתו, "ואין מלאכי השרת נזקקים לו, שאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמי" (שבת יד:). אבל כשיש עשרה "אפילו שהיחיד לבדו אומר, לא אכפת, מאחר שיש ציבור עשרה" (תורה לשמה סימן מ"ט).

סדר הנהגת יום בריאת העולם

א."בכ"ה אלול נברא העולם, וטוב ללמוד פרשת בראשית עד "יום אחד" [ובכ"ו אלול יקרא עד "יום השני" וכן בכל יום יקרא יום נוסף] עד שביום ראש השנה ילמד פרשת יום השישי שבו נברא האדם, [ומה שנוהגים לומר בתפילת מוסף של ראש השנה, "היום הרת עולם", "זה היום תחילת מעשיך", הכוונה היא על יום השישי שבו נברא האדם שהוא תכלית הבריאה ובשבילו נברא העולם, ומיום זה יש תכלית לעולם ונחשב שנברא]. והמנהג שביום כ"ד באלול קורין בפרשת וישלח 'ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום...' עד- '...בת מי זהב', הם בסוד מה שאמרו חז"ל שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן" (כף החיים סימן תקפ"א סעיף קטן כ"א).

מנהג התרת נדרים קודם ראש השנה

א."יש שנוהגים לעשות התרת נדרים ארבעים יום קודם ראש השנה וארבעים יום קודם יום הכיפורים והוא על פי מש"כ בזוהר פרשת פקודי דף רמט:" (כף החיים שם סעיף קטן י"ב) ויש שנוהגים לעשות התרת נדרים אלול, והרמז 'לא יחל דברו ככל' [סופי תיבות אלול]" (במדבר פרק ל' פסוק ג') ולכן נוהגים לעשות התרה בערב ראש השנה" (כף החיים שם סעיף קטן י"ט)
"לכתחלה משתדלים להיות עשרה המתירים, שחוששים שמא יש אחד שנדר בחלום או שנידוהו בחלום שצריך [בית דין של] עשרה ואם לא אפשר אז עושים בשלושה" (כף החיים שם סעיף קטן כ')

למסירת פדיון נפש
נגישות