פינת ההלכה

פינת ההלכה


במדור זה מתכבדים אנו לשמש ולתת מענה, לכל הבא להיטהר ולהאזין לדבר ה' זו הלכה הנערכת ע"י אחד מתלמידי החכמים של מוסדותינו (ושנאמרת על ידו דבר יום ביומו לתלמידי ה"ישיבה קטנה" ע"ש מוהר"ן מברסלב), כמו כן ניתנת אפשרות להעלות שאלה אשר תענה באופן אישי (במייל או בשאר דרכים) לכל שואל ומבקש, וכל זאת להגדיל תורה ולהרחיב גבולי הקדושה בישר שאת ויתר עז.

ומה גדלה ועצמה מעלתו של איש הישראלי המתדבק בדרכיו של מי שאמר והיה עולם, עד שנאמרו בו דברי הנביא זכריה המתנבא ברוח ה' "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" שנשגב הוא מן המלאכים הנקראים "עומדים" והוא מהלך ביניהם, ועיקר ההליכה בזה העולם השפל הוא כמאמר רבותינו ז"ל "לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה אפי' בשבת (שאסור לפסוע בה פסיעה גסה לרוב קדושת מנוחתה) שנאמר אחרי ה' תלכו", הרי שההליכה אחר ה' היא לימוד וקיום מצוותיו והלכותיו הקדושות, שהעניק לנו כענק על צווארינו, לקשטנו לפניו בעולם הזה ובעולם הבא ולהקשר בו בקשר בל ינתק לעולמי עד ולנצח נצחים.

הלכות חודש סיון


ספירת העומר

א- "בליל שני (של חג הפסח) אחר תפלת ערבית מתחילין לספור העומר", "וצריך לספור מעומד ולברך תחלה, כיצד ביום הראשון אומר היום יום אחד בעומר [ומנהג הספרדים לומר לעומר כדעת האר"י ז"ל] עד שמגיע לשבעה ימים, ואז יאמר היום שבעה ימים שהם שבוע אחד וכו', ועל דרך זה מונה והולך עד מ"ט ימים" (שולחן ערוך סימן תפ"ט סעיף א'), "והמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים וכן ראוי לעשות" (שו"ע שם סעיף ב'), "שמן הדין היה אפשר להקל לספור משתחשך אף קודם צאת הכוכבים בבין השמשות, [ש]הוא ספק לילה, ואזלינן לקולא בספק דרבנן, בספירה בזמן הזה שהוא מדרבנן לרוב הפוסקים, אלא דמ"מ אינו נכון להכניס עצמו לספק לכתחילה ולכן המדקדקים ממתינים עד צאת הכוכבים שהוא בודאי לילה" (משנה ברורה שם ס"ק י"ד). ובדיעבד אם ברך בין השמשות יצא", "ונכון שיחזור ויספור בצאת הכוכבים בלי ברכה" (משנה ברורה שם ס"ק א')

ב- לכתחילה יש להשתדל להתפלל ערבית מיד בצאת הכוכבים ולאחר התפלה לספור ספירת העומר, גם מדין זריזים מקדימים למצות, וגם "דכל מה דאפשר לאקדומי מקדמינן כדי שיתקיים יותר מה שכתוב תמימות תהיינה" (משנה ברורה שם ס"ק ב'), "ואם שכח לספור בתחלת הלילה הולך וסופר כל הלילה" (שו"ע שם סעיף א') דכלל בידינו "דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה" (מגילה כ' ע"ב) מכל מקום "תכף שיזכור יברך ויספור, ולא יאמר כיון שאיחרתי איחרתי ואמתין עוד מעט, לפי שכל מה שמתאחר יותר גורם אחיזה אל החיצונים ביותר, ולא יאמר כיון שכבר ברכו הציבור לא איכפת אם אני מאחר, לפי שכל מה שמתקן ופוגם באדם, הוא למקום שנחצבה משם נשמתו" (כה"ח שם ס"ק י"ב) "ואם שכח ולא (ספר) וברך כל הלילה יספור ביום בלא ברכה" (שו"ע שם סעיף ז'), "ואם שכח לברך (ולספור) באחד מהימים (בלילה וגם ביום) בין יום ראשון בין משאר ימים סופר בשאר ימים בלא ברכה" (שו"ע שם סעיף ח') "והוא הדין אם נודע לו שאתמול טעה במנין וספר ספירה אחרת, דינו כמו שלא ספר כלל" (משנה ברורה שם ס"ק ל"ה)

ג – יש קהילות שנוהגים לספור ספירת העומר לאחר קדיש תתקבל קודם עלינו לשבח (שו"ע שם סעיף ט' משנה ברורה ס"ק ב'), ויש שנוהגים לספור ספירת העומר לאחר סיום עלינו לשבח (כה"ח ס"ק ק"ב), וכל אחד יעשה כמנהג המקום כדי להרוויח לעשות המצוה בציבור דברוב עם הדרת מלך. יש נוהגים לומר בעומר (שו"ע שם סעיף א', משנה ברורה ס"ק כ"א), ויש שנוהגים לומר לעומר וכן מנהג הספרדים על פי דעת האר"י ז"ל (כה"ח ס"ק ל"ב), "ואם לא אמר אלא היום כך כך (בלא המילה לעומר) יצא" (משנה ברורה ס"ק ח'), ויש נוהגים לומר לעומר או בעומר לאחר סוף הספירה כגון 'היום שבעה ימים שהם שבוע אחד לעומר' (שו"ע שם סעיף א'), ויש נוהגים לומר לאחר מנין הימים קודם מנין השבועות וכן נוהגים הספרדים על פי דברי האר"י ז"ל (כה"ח ס"ק ל"ד)

ד - "מי ששואל אותו חבירו בין השמשות כמה ימי הספירה בזה הלילה, יאמר לו אתמול היה כך וכך, שאם יאמר לו היום כך וכך, אינו יכול לחזור ולמנות בברכה" (שלחן ערוך שם סעיף ד'), והוא משום שכבר יצא בספירה זו, שאמר לו, ידי חובת ספירה, למי שסובר מצות אין צריכות כונה, ואף שאנו פוסקים למעשה שמצוות צריכות כונה, וזה הלא לא כיון לצאת בזה ידי מצוה, אלא לענות לחברו על שאלתו, לענין ברכה צריך להחמיר ולחוש לדעה שמצות אינן צריכות כונה, ולא יברך על הספירה שימנה אחר כך (משנה ברורה שם סעיף קטן כ"ב), "ואם לא אמר 'היום' אלא סתם 'כך וכך ימים לעומר', לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולספור בברכה שכיון שאמר 'כך וכך ימים' הרי לא ספר את עצם היום הזה שהוא עומד בו, והתורה אמרה "תספרו חמישים יום", שתספור היום עצמו. אבל אם אמר היום כך וכך ולא אמר 'לעומר' יצא" (גר"ז סעיף ז'), ומכל מקום יש להזהר לענות לחברו אתמול היה כך וכך, כיון שיש דעות שאף שלא אמר היום יצא ידי חובתו (כף החיים שם סעיף קטן נ"ג)

ה - "אם ספר בראשי תיבות, כגון שאמר היום ב' לעומר, אין לו לחזור ולברך, וחוזר ומונה בלא ברכה. ואם לא חזר וספר, אפילו הכי יש למנות הימים הבאים בברכה, שבכל מקום שנתבאר שצריך לחזור ולספור בלא ברכה מחמת הספק, אם לא חזר וספר יספור בשאר הלילות בברכה" (כף החיים שם סעיף קטן כ"ד) וכן "אם הוא מסופק אם דילג יום אחד ולא ספר יספור בשאר הימים בברכה" (שלחן ערוך שם סעיף ח').
וכן אפילו "שצריך לספור [גם] הימים ו[גם] השבועות מדכתיב 'וספרתם לכם... שבע שבתות תמימות' משמע שצריך לספור שבועות ומדכתיב חמישים יום משמע שצריך לספור ימים לכך שסופרים שניהם" (לבוש הלכה א') "אם ספר ימים לחוד ולא הזכיר שבועות חוזר וסופר בלא ברכה, ואם שכח לחזור ולספור מונה שאר הימים בברכה" (משנה ברורה סעיף קטן ז'), "וכן אם טעה בימים ולא טעה בשבועות או טעה בשבועות ולא טעה בימים, דינו לחזור ולספור בלא ברכה, ואם לא חזר וספר אפילו הכי מונה שאר הימים בברכה" (משנה ברורה סעיף קטן ל"ח).

שבועות

א-ביום חמשים לספירת העומר הוא חג השבועות, הנקרא עצרת בלשון חכמים שנאמר 'תספרו חמשים יום והקרבתם' וגו', 'וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש' וגו'.
ולפי חשבון קביעות החודשים המסור בידינו, שחודש ניסן הוא מלא לעולם וחודש אייר הוא חסר לעולם, יהיה חג זה בששה בסיון, שהרי ימי הספירה מתחילין מט"ז בניסן, אם כן ט"ו יום שמט"ז בניסן עד סוף החודש, וכ"ט יום של אייר, וששה ימים בסיון, [הרי] הם חמשים יום. לפיכך אנו אומרים בשבועות 'זמן מתן תורתנו', שבששה בסיון נתנה התורה לישראל.
אבל בזמן שהיו מקדשין החודשים על פי הראיה היה אפשר להיות גם חודש ניסן חסר, והיה חג השבועות שהוא יום חמשים לעומר בשבעה בסיון. ואם היה גם חודש אייר מלא, היה חג השבועות שהוא יום חמשים לעומר בחמשה בסיון. אף שאינו ביום מתן תורה, [ו]אין בכך כלום, שהכתוב לא תלה חג הזה ביום מתן תורה, ולא בכמה ימים לחודש, רק בחמישים לעומר. אלא שלפי חשבון המסור בידינו לעולם יהיה יום חמישים לעומר בששה בסיון שהוא יום מתן תורה.

ב- לאע"פ שבכל (ערבי שבתות) וערבי יום טוב יש נוהגין להקדים תפילת ערבית מבעוד יום, מכל מקום בליל שבועות מאחרין להתפלל לאחר צאת הכוכבים, שאם יקדימו ויקבלו קדושת יום טוב בתפילה מבעוד יום הרי זה כמו שחסרו מעט ממ"ט (מארבעים ותשע) 'תמימות תהיינה', ומזה הטעם אין לקדש גם כן קידוש היום מבעוד יום אף קודם תפילת ערבית. (שלחן ערוך הרב סימן תצ"ד סעיף א' ו-ב')

ג – נאמר בזוהר הקדוש (פרשת אמור דף צ"ח עמוד א') שצריך בליל שבועות להגות כל הלילה בלימוד התורה, וזה לשונו הקדוש שם; "חסידי קדמאי לא הוו ניימי ההאי ליליא, והוו לעאן באורייתא ואמרי, 'ניתי לאחסנא ירותא קדישא, לן ולבנן בתרין עלמין" [תרגום – "חסידים הראשונים לא היו ישנים בזה הלילה, והיו לומדים את התורה ואמרו, 'בואו לנחול ירושה קדושה לנו ולבנינו בשתי העולמות"] "וכבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן, ואפשר לתת טעם על פי פשוטו, לפי שישראל היו ישנים כל [אותו] הלילה (ליל מתן התורה) והוצרך הקב"ה להעיר אותם, וכמו שכתוב במדרש [שיר השירים פרק א' סימן כ"ו] 'רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר "עד שהמלך במסבו", עד שהמלך מלכי המלכים הקב"ה במסבו ברקיע, שנאמר "ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר", משל למלך שגזר 'ליום פלוני אני נכנס למדינה' וישנו להם בני המדינה כל הלילה, וכשבא המלך ומצאם ישנים העמיד עליהם משמיעי קול וחצוצרות ושופרות, כך הקב"ה הקדים דכתיב 'ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר' וכתיב 'כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם' ישנו להם ישראל כל אותו הלילה, ולפי ששינה של עצרת ערבה שהלילה קצרה, לכן אנו צריכים לתקן זה" (מגן אברהם סימן תצ"ד)

למסירת פדיון נפש
 
נגישות