קמחא דפסחא


סיוע לכבוד חג הפסח

ההוצאות הנכרכות לחג הפסח, כידוע, גדולות מהממוצע מאוד, ואפילו משפחות מבוססות לא צולחות אותו בקלות, וברור שהדברים מחמירים כשמדובר במשפחות בני תורה, הקושי גדול הרבה יותר, ועד בלתי עביר כלל.
מוסדות חיי עולם מחלקים למאות משפחות בני תורה ומרובות ילדים, סלי מזון טרם חג הפסח, סלי מזון מלאים כולל, מוצרי חלב, עופות, מוצרים יבשים, פירות וירקות, ועוד, וכן תלושים בסכום גבוה לחנויות מזון.
רוב ככל החלוקה נעשית על ידי אברכים יראים בד בבד עם בעלי הבתים של הקהילה, והכל התנדבות גמורה, ואף הטנדרים המסובבים ברחבי הארץ בימי החלוקה, ועלות הדלק ואפילו הקרטונים שבהם מונחים המוצרים נתרמים על ידי נדיבי הלב, מה שגורם שכל תרומה הניתנת לה'קמחא דפסחא' שעל ידי מוסדותינו, כל כולה מושקעת בסלי המזון והמוצרים הבסיסיים המחולקים למשפחות הנצרכות.
בוא והיה שותף ותזכה להכניס את האור לבית של מאות משפחות לקראת חג החירות הקרב ובא, ותזכה על ידי זה לחג פסח כשר ושמח, לצאת מעבדות לחרות ומשעבוד לגאולה!

 

שותפות עולם

ההזדמנות שלך לקחת חלק במפעל החסד הגדול של מוסדות חיי עולם

* התרומה מוכרת לצרכי מס. קרן בוני חיי עולם (ע.ר. 580357986) עמותה ללא מטרות רווח בעלת אישור סעיף 46

שו"ת 'קמחא'

 
1מה הפירוש "קמחא דפסחא"
התרגום המילולי של קמחא דפסחא הוא "הקמח של פסח", ומשמעותו זה צרכי פסח, שכל צרכי הפסח נכללים במילים אלו, היין, המצות, המוצרי ניקיון, העופות והדגים לסעודת החג, והמאכלים של כל ימות החג נכללים תחת קורת הגג של המילים "קמחא דפסחא".
2מתי הוזכר לראשונה במקורות?
בעם ישראל נהגו במשך דורות שגבאי הצדקה אוספים כסף עבור הנזקקים לעזרה בהוצאות החג, עד כדי כך שהתנאים במשנה כבר(פסחים פרק י' משנה א') כתבו "ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין", שכשכתבו שם במשנה על חיוביו של העני בליל הסדר, כתבו באופן ברור ופשוט שהגבאים חייבים לתת לעני יין לכל הארבע כוסות, משל היו הם, הגבאי צדקה, אחראים על סיפוק הצטרכויותיו שלו.
3מי חייב לתת?
הגמרא בתלמוד ירושלמי (מסכת בבא בתרא, פרק א', הלכה ד') אומרת, לגבי תוך כמה זמן אדם הבא לדור בעיר נחשב כאחד מבני העיר, שלגבי דברים מסויימים אדם נחשב תושב אחר חודש ויש שאחר חודשיים.

ושם אומר ר' יוסי בי ר' בון שתוך שניים עשר חודש "לחיטי הפסח בין לישא בין ליתן", כלומר שתוך שניים עשר חודשים שבהם גר בעיר מתחייב לתת מעות עבור החיטים של פסח )קמחא דפסחא), ואם הוא עני אזי תוך שניים עשר חודש זכאי לקבל מעות מהקופה של הקמחא דפסחא.

ופוסק הרמ"א בספרו דרכי משה על הטור (חלק אורח חיים, סימן תכ"ט, סעיף א'), בשם הרב בעל ה"אור זרוע", "מנהג הקהילות להשים מס על הקהל לצורך החיטים ליתן בפסח לעניים".

ובהגהות הרמ"א על השו"ע (אורח חיים, סימן תכ"ט סעיף א') כותב באופן ברור, "ומנהג לקנות חיטים לחלקם לעניים לצורך פסח, וכל מי שדר בעיר י"ב חודש צריך ליתן לזה".

חג הפסח כולו הינו חג של נתינה, של הכנסת אורחים ללא גבולות ותנאים, כל אחד מושיט יד של תמיכה לרעהו, ואפילו בעל ההגדה תיקן לומר בפתח ההגדה, הזמנה לאורחים ולאלו שאין להם שיבואו יכנסו ויתארחו במחציתנו.

שלאחר האמירה הידועה בפתח ההגדה "הא לחמא ענייא" שמציג את הלחם המפורסם שאכלו ביציאת מצרים כלומר המצות, מיד לאחר מכן אומרים, "כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח", שתרגומו "כל מי שרעב יבוא ויאכל, כל מי שצריך יבוא ויאכל מאכלי פסח.
 

איך נראה קמחא דפסחא במוסדות "חיי עולם"?

 
הימים שלפני פסח, מלאים בקרטונים, תפוחי אדמה מתגלגלים, עשן דודי הגעלת כלים, וצעקות של מוכרים, ו..."חלוקות".         

ברחוב צדדי, שהניקיון לא צד חזק שלו, מתגבהים להם משטחי תפוחי אדמה, גזר, בצל, וקרטונים לא נגמרים של מצות.

אברכים וילדים עם עגלות רעועות, נדחסים לרחוב בלהיטות, כשהמבט מזנק קדימה, "שלא יגמרו העגבניות", שיישאר בננות", הצפיפות רבה, אך האווירה נעימה להפליא, החמצן הוא נתינה.
על הכול מפקדים בחורים, שמנווטים את מרצם לחסד, בזמן שבעצם היה מיועד לחופשה שלהם, מנצלים אותו להיטיב לאחרים.

"הקמחא" של חיי עולם

ההכנה

היכל הישיבה קטנה נותר שומם, התלמידים יצאו ל"בין הזמנים", (אגלה את אזנכם, שלא לחופשי יצאו, אלא עברו הם קומה, ולומדים הם ב'ישיבת בין הזמנים' בקומת בית המדרש), ההיכל חשוך וחם, בודד הוא וריקן מתכולתו האהובה..

שבוע וחצי לפני פסח, המחשב העלה את האורות בבית המדרש, המזגן הופעל, וניכר שממתינים פה למשהו.

בקומת הכניסה נערמים משטחי קרטונים קשורים בכבלי פלסטיק, "גטר צרכי צילום" מוטבע עליהם, כשעברתי וראיתי את זה, הרגשתי "פסח בפתח", עכשיו זה כבר אמיתי פסח מגיע..

בחורים עמוסי אנרגיות, גוררים את הקרטונים למעלית, ומפתח המעלית מעלים אותם לעגלה, ומהעגלה להיכל הישיבה קטנה הממוזגת והמוארת.

בתוך הישיבה פתחו אותם בטורים ארוכים, מאות קרטונים חומים, פעורי פה, דוממים, מצפים לממש את תכליתם.

פריסת הקרטונים נעשית באווירה טובה, אגב מילות טובות, בין העובדים, בדיחות קטנות, עם הרבה מרץ ורצון טוב, במקום לבלות בטיולים והנאות, מבלים הם בלהושיט יד לשני, לחסד...

ואז, במשהו מתפרץ, מתחילים הם להתרוצץ במהירות, ומעט מעט חיפזון, בינות לטורי הקרטונים, ולהשליך אל תוכם את מוצרי הפסח, כשאחד דוחף את השני בהיתול, וכך מתרוצצים ללא לאות, באווירה טובה, וממלאים את הארגזים בכל טוב...


בסיום ניגשים שני בחורים, וסוגרים את הקרטונים באנחות הקלה, "עוד אחד, עוד אחד", "נשאר עשר, תשע, שמונה"..


שאלתי אחד מהם, "על מה האנחות"?


ענה הוא לי, תוך כדי שמחזיק בידיו, שקית אבקת שוקו, כאילו לאמץ את דבריו, ידו המשוחררת מתנפנפת, "מחמש בבוקר עד שמונה בערב, אתמול, הייתי פה, בלי אוכל"!!!

הערכתי...

עדיין הוא מחייך..

והכול בהתנדבות!!

הפיזור

שעת הצהריים, רוב העולם לא יוצאים מהבתים, חם..

אבל, ה"קמחא" מחכה...

צריך לפזר את הארגזים, לשלוח את "קרטוני השמחה" לכל הארץ, ירושלים, בני ברק, בת ים, חיפה, צפת, מירון, ועוד,

ומה עושים כשחם בחוץ??

באים.

מגיעים, מזיעים, ו..לא מרגישים סבל.

"לאיפה אתה"? "לצפת", "עושים בדרך ר' שמעון"?  

"ואתה לאן"?

"מי נוסע איתך"?

שרשראות אנושיות נערכות מדלת הישיבה עד למשאיות, הארגזים מועברים במרוצה מיד ליד, ומועמסים בבטני המשאיות, יחד עם הארגזים מוכנסים קרטוני עופות שמחולקים עימם.

"אתה לצפת? זה הרשימה שלך, אתה רואה את לוי? כן? זה אתה מגיע מימין, ואז נכנס לסמטא צפתית, ושם אחרי שלוש בתים, מצד שמאל, דרך צלחה"...

האחראים המסורים, מלווים כל אחד מהיוצאים בחיוך ובברכת פרדה, והארגזים יוצאים לכל הארץ.

כל מקום שהקמחא דפסחא מגיע, שמחה וששון למקבלים...

אשרינו...

   
 
למסירת פדיון נפש
נגישות