ימות עולם

ימות עולם


בורא העולם ברחמיו העניק לעמו ישראל, חגים ומועדים סביב למעגל השנה, ימים שבהם הקב"ה יותר קרוב אלינו, ימים שהשפע הרוחני ואפילו הגשמי מתרבה בעולם, ועלינו מוטל רק להכין כלים, שבהם נוכל לקבל את כל ההשפעות הטובות שיורדות בימים אלו.

ועלינו להבין וללמוד, מה הם החגים, למה בפסח אוכלים מצות, ואילו ביום כיפור צמים, ומדוע ביום פורים הקדוש, אנו משתכרים ושמחים "עד דלא ידע", ואילו בליל שבועות לומדים כל הלילה, בלי לתת שינה לעינינו, הלוא מובטחים אנו שכל חג וחג, יש בו טעם מיוחד ונפרד, הטעם שמחמתו נוסד יום זה, ויש טעם נשגב בכל ענין וענין שנוהג בחג.

הגה"ח הרב עוזיהו אלכורת שליט"א, בסדרת שיעורים שנמסרה מסביב למעגל ימות השנה, מברר עד היסוד עניינו של כל חג וחג, טעם ייסודו וטעם מנהגיו, ואת הדרך הנהוגה בו, ומכין לשומע את הכלים הנדרשים, למען יוכל לקבל אליו את האורות הנאצלים בימים טובים.

כל שיעור ושיעור יורד לבאר ליבו וטעמו של כל "יום קדוש", ומה טעם העניינים הנוראים והנשגבים שנהוגים בו, ואיך יוכל כל יהודי לקבל מעט מכל אותו הטוב הצפון, ומרווה את נשמת היהודי שנכספת לידע, מה ואיך לעשות על מנת להיות ראויים לכל אותו יקר וגדולה.

חודש אדר


חודש אדר הינו החודש השתיים עשרה והאחרון על פי מניין התורה, והחודש השישי על פי המניין העברי.

החודש נקרא בשם "חודש השמחה" על שם המצווה לשמוח בו, כמו שמובא בספר ההלכות של העם היהודי, ספר השו"ע (חלק או"ח סי' קמא' סעיף א') "משנכנס אדר מרבים בשמחה", והמקור לכך ממסכת תענית (דף כט') ששם מובא דין ועניין מיוחד זה.

מאורעות רבים אירעו לעמנו בחודש זה, חלקם שמחים וחלקם קצת פחות, הראשון המפורסם והמרכזי מבניהם הוא, כמובן, חג הפורים, שהוא נס הצלתם של כל עם ישראל מהשמדה כוללת, שנגזרה עליהם בימי אחשוורוש והמן הרשע בשושן הבירה בין חורבן בית מקדש ראשון לבניין בית המקדש שני, לפני כיותר מאלפיים שנה.

דבר נוסף שהיה נהוג בעם ישראל, בא' באדר משמיעים על השקלים, ששלוחי בית דין היו יוצאים לעיירות, על מנת לאסוף את כספי מחצית השקל לצורך הקרבת הקורבנות של השנה החדשה.

ז' אדר, נפטר משה רבינו אבי הנביאים, ומנהיגם ומושיעם של עם ישראל מארץ מצרים, שנפטר טרם הכניסה לארץ ישראל, על פתחה של הארץ ממש.

נוהגים ביום זה אנשי החברא קדישא (קוברי הנפטרים) בכל עיר ועיר, לערוך ביום זה צום ולפחות עד חצי היום, ולהיאסף יחדיו ולומר סליחות מיוחדות לצורך בקשת סליחה מנפטרים שאולי לא נהגו בהם בכבוד הדרוש, ובערב אחר הצום אוכלים יחד סעודה גדולה ושמחים.

ט' אדר, יש נוהגים להתענות (שו"ע או"ח סי' תק"פ סעי' ב'), מחמת שבו נחלקו בית שמאי והלל, (כמבואר בהרחבה בנפרד מה המאורע שקרה שם).

יג' אדר, ביום זה חל צום תענית אסתר, על שם אסתר המלכה שבזכותה ניצלו עם ישראל, (ובדף נפרד נפרט את כל ענייני תענית זו, מקורה, טעמיה, וטעם קביעתה).

יד' אדר, חג פורים , שבו חוגגים על נס הצלת היהודים מהשמדה, (כמובא לעיל), לבני הערים שאינם מוקפות חומה מימות יהושע בן נון.

טו' אדר, "פורים דמוקפין", חג פורים לערים שהיה להם חומה בזמן יהושע בן נון, כדוגמת ירושלים, יפו וכדו', שהם חוגגים בתאריך זה את חג פורים ונס הצלת עמ"י.

בחודש זה גם כן קורים את פרשיות, זכור– שהיא נקראת בשבת שלפני פורים, פרה – שהיא נקראת שבת אחר פורים, ופרשת החודש – שהיא נקראת שבת לפני ראש חודש ניסן.

 

 

מחלוקת בית שמאי ובית הלל


ט' באדר, הוא היום שבו גברו בית שמאי על בית הלל וקבעו י"ח דברים הלכה כמותם, וכתוב על אותו יום דברים קשים מאוד בתלמוד ירושלמי (מסכת שבת פרק א' הלכה ד'), א. קשה אותו יום כיום שנעשה בו העגל, ב. בו ביום גדשו את הסאה, ג. בו ביום מחקו את הסאה, ועוד דברים קשים,

ולמה?

נביא את המשך הירושלמי כלשונו: "תנא ר' יהושע בן אונייא, תלמידי ב"ש היו עומדין מלמטה והיו הורגין בתלמידי ב"ה, תני ששה מהם עלו והשאר עמדו עליהם בחרבות וברמחים". ונסביר מעט בקצרה את הרקע לעניין, תלמידי שמאי והלל היו חולקים בניהם רבות, מחמת סגנון לימוד שונה, וסוג אחר של פסיקה, וההלכה היה נקבעת לפי הרוב שנכחו אז בבית המדרש, אך הרוב היו תמיד מתלמידי בית הלל כי כמותם המספרית עלתה על בית שמאי.

ובאותו יום, ט' באדר, התקבצו כולם בעליית חנניה בן חזקיה ולמדו, ואז כתמיד שוב חלקו שמאי והלל, וכשבאו למנות ולספור למי יש רוב לב"ה או ב"ש, החלו רבים מתלמידי ב"ה לעלות ולהיכנס אל אותה עלייה על מנת לנצח מספרית, ואז תלמידי ב"ש עמדו בפתח אותה עלייה עם חרבות ורמחים, והיו מוכנים להרוג כל תלמיד של בית הלל שיעלה, (ולא כמו שיש שרצו לחשוד בצדיקים קדושים אלו שהיו רוצחים).

וכתוצאה מכך הלל שהיה הנשיא, הוכרח לשבת על הארץ לפני שמאי כאחד התלמידים מחמת שהם היו הרוב, ולקבל ממנו את ההלכות למרות שדעתו הייתה שונה.

ולכן אמרו "קשה כיום שנעשה בו העגל", שהלל היה ענוותן גדול, ולמרות שהיה נשיא לא כפה את עצמו על כלל ישראל ועל שמאי הזקן ותלמידיו, וכמו שמשה שהיה ענוותן עם ישראל דחה אותו ואמר תביאו לנו עגל שיחליף את משה רבינו, כך גם כאן עם ישראל רצה להחליף את הלל שהיה ענוותן ולקחת אחר במקומו, (לא ח"ו וח"ו ששמאי היה פחות צדיק או חלילה... אלא שהלל היה הנשיא). ועל כן אמרו בשו"ע (או"ח סימן תק"פ סעיף א' וב'), "אלו הם הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו, ויש מי שאומר שיש להתענות בהם, בט' באדר נחלקו בית שמאי ובית הלל".

 
 

שיעורים לפי חודשי השנה


לתרומה למוסדות
נגישות