סיפור לפרשת חיי שרה

"מה' יצא הדבר"

בעיירה סאבאטיש נתעוררה באחד הימים שאלה חמורה בעניין כשרות המקווה המקומי, עד שהגיעו הדברים לידי רינון בפי הבריות.

לרגל חומר העניין, התבקש רבינו קודש הקודשים החתם סופר לבוא ולברר את הדבר.

בביקורו שם טיהר את המקווה, בהוסיפו, כי אם לכתחילה היה מן הראוי לתקנו, הרי היות שהתיקון יעלה לסכום גדול מעבר ליכולתה של העיר, אי אפשר להעמיס עליה תיקון זה, מאחר שבדיעבד המקוה כשר.

לאחר זמן מה נפגש רבינו ברבה של סאבאטיש והתעניין איך הסתיים הדבר. סיפר לו הרב, שלאחר הפרד רבינו מעירו, ניגש אליו אחד מבני העיר והתנדב לכסות את כל הוצאות התיקון, ובתנאי שבל יוודע לאיש שם המנדב.

לשמע אוזן מסירות נפשו של אותו בעל הבית על דקדוקי מצוות וטוהר המידות, התרשם רבינו מאד וקרא בהתרגשות, שעם בעל הבית כזה היה משתדך.

שמר את הדבר רבה של סאבאטיש, וביום מן הימים כאשר הגיע רבינו לפישטיאן הסמוכה, הלך לקבל את פני רבינו שעסק אז במרחצאות שם, ואחרי שנוכח לדעת שעדיין לא שכח את המעשה ועודנו עומד באותה דעה שעם בעל הבית כזה ניחא ליה לבוא בקשרי שידוכין – הציע עבור בת רבינו מרת גיטל את בנו של אותו בעל הבית, שבינתיים נעשה מבני ישיבתו בפרעשבורג.

הלא הוא רבי אליהו, בן הנגיד רבי מנחם מנאלי קורניצער מסאבאטיש. ויטב השידוך בעיני רבינו, ובחודש תמוז שנת תקצ"א באו בברית השידוכין שם בפישטיאן.