סיפור לפרשת נצבים

משל הרוכל של המגיד מדובנא ומשל ר' שמחה בונם

"והיה כי תמצאן אתו רעות רבות וצרות" (דברים, לא, כא).

המגיד מדובנא הסביר את הפסוק באמצעות משל: כרוכל בשוק, שעם ערב, כשרוב סחורתו כבר נמכרה ונשארו לו רק שאריות, הוא ממהר הביתה. הוא מערבב את מעט האגסים שנשארו לו, את השזיפים הבודדים ואת שאריות התפוחים לערימה אחת ומוכר אותם בחצי מחיר, רק כדי להיפטר מהם.

כך, מסביר המגיד, כשאתם רואים "רעות רבות וצרות" – מגוון צרות שונות ומשונות שבאות על עם ישראל – זהו סימן שכלתה כל הסחורה, והגענו לשאריות. זהו רגע של ערבוביה, המעיד על כך שאנחנו נמצאים בסוף הדרך, בעקבתא דמשיחא, רגע לפני שהקב"ה ממהר לקחת אותנו הביתה, אל הגאולה.

תפילתו של ר' שמחה בונם מפשיסחא

רבי שמחה בונם מפשיסחא פנה בשיח לבבי לפני הקב"ה, והתייחס למסורת לפיה "אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב".

הוא שאל: "גלוי וידוע לפניך שאם נצטרך לחכות לדור שכולו זכאי, מי יודע אם אי פעם נגיע לכך. לכן, ברור שהגאולה תבוא בדרך השנייה: 'בדור שכולו חייב'. ואם גם דרך זו מתמהמהת, זה ודאי משום שעדיין יש בכל עיר כמה יהודים יראי שמיים, שטרם הגיעו למדרגה של 'כולו חייב'. האם בגללם אתה מעכב את הגאולה? מה אכפת לך שעדיין נותרו מעט יהודים יראי שמיים, ומפני מה תעכב בגללם את הגאולה?"