עניין בפרשה – חיי שרה
אומר הרבה ועושה מעט
עפרון החיתי – "אמר הרבה ועשה מעט"
עפרון החיתי הוא דמות תנ"כית המתוארת בפרשת חיי שרה (בראשית כ"ג), שבה מתנהל המשא ומתן בינו לבין אברהם אבינו על רכישת מערת המכפלה. דמותו של עפרון משמשת בספרות חז"ל ובמחשבה היהודית סמל לאדם שמרבה בדיבור ובנדיבות מילולית — אך בפועל מעשיו דלים ונובעים מאינטרס אישי.
הרקע הסיפורי
לאחר מות שרה אמנו, מבקש אברהם מקום לקבורתה. הוא פונה לבני חת בבקשה "תנו לי אחוזת קבר עמכם", והם מציעים לו כל מקום כרצונו. אברהם מתעקש לשלם עבור מקום קבוע, ומבקש לקנות את מערת המכפלה אשר בקצה שדה עפרון החיתי.
עפרון מגיב לכאורה בנדיבות:
"לא אדני, שמעני – השדה נתתי לך, והמערה אשר בו לך נתתיה" (בראשית כ"ג, י"א).
לכאורה מדובר במחווה אצילית — עפרון מציע לאברהם את השדה במתנה. אך מיד לאחר מכן, כשאברהם מתעקש לשלם, נחשפת כוונתו האמיתית:
"ארץ ארבע מאות שקל כסף בין ובינך מה היא?" (שם, ט"ו).
כך מתברר שעפרון, במקום לתת בחינם כפי שהציע, דורש מחיר מופרז מאוד — 400 שקל כסף, סכום גבוה בהרבה משווי השדה.
"אמר הרבה ועשה מעט" – פירוש המדרש
חז"ל בפרקי אבות (ה', י"ג) מתארים ארבע מידות באדם, ואומרים:
"האומר הרבה ועושה מעט – הרי זה רשע, כגון עפרון."
עפרון ניסה ליצור רושם של נדיב, "הנותן" כביכול לאברהם אחוזה במתנה, אך למעשה פעל ממניעים חומריים וציניים. דיבורו היה רווי הצגה חיצונית של נדיבות, אך בפועל – הוא רצה להרוויח.
הניגוד החריף בין הדיבור הגדול לבין המעשה המצומצם מבליט את הפער בין כוונה למראית עין, בין רוח לחומר.
ניתוח מוסרי ופסיכולוגי
עפרון מייצג דמות של אדם המונע מתדמית ולא מערכים. הוא מבקש להצטייר בעיני סביבתו כאדם נדיב וחשוב, אך המניע הפנימי הוא רווח אישי. בכך הוא משקף תופעה אנושית רווחת — הרצון להיראות טוב כלפי חוץ, גם במחיר של חוסר יושר פנימי.
מנגד, אברהם אבינו מדגים את ההפך הגמור: אומר מעט ועושה הרבה.
הוא פועל בצניעות, משלם מחיר מלא ללא וויכוח, ומתעקש שהקניין יהיה "לאחוזת קבר" כדין — ביטוי ליושרה, לעשייה שקטה ולכבוד אמיתי.
מסר לדורות
עפרון החיתי נותר בתודעה כמשל לאדם שמילותיו נאות אך מעשיו דלים.
המסר שעולה מדמותו הוא קריאה לבחון את היחס בין הדיבור למעשה:
האם הנדיבות, היושר והערכים שלנו הם אמיתיים — או רק למראית עין?
במילים אחרות: אברהם קנה קבר, אך עפרון קנה לעצמו שם לדראון עולם.
