סיפור לפרשת וירא

"שבו לכם פה עם החמור"

"עם הדומה לחמור" – מדרש.

מדוע רבותינו המשילו את הגויים לעם הדומה לחמור?

תלמיד ישיבה הלומד בהונגריה היה הולך כל בוקר ממקום לינתו אצל אחד מ'בעלי הבתים', שהיה מארחו ודואג לו לכל צרכיו להיכל הישיבה כדי ללמוד.

בדרכו לישיבה היה עובר תמיד ליד שדה. מדי יום ביומו היה רואה את בעל השדה החורש את שדהו בשני שוורים.

פעם בחולפו ליד השדה מצא את הגוי יושב ובטל מעבודת החרישה. מאחר שראה, כי בעל השדה הוא אדם שתמיד עוסק במלאכתו ואינו מכלה את זמנו לריק תמה על המקרה והבין כי לא דבר ריק הוא.

ניגש אליו ושאלו: "מדוע אינך עובד היום?"

ובעל השדה השיב: "אחד מהשוורים חלה".

"ומדוע אינך עובד עם השור השני?"

תשובתו של בעל השדה הייתה מפתיעה מאוד: "השור הבריא השני, בראותו את חברו חולה, איבד את החשק לעבוד לבדו, ואי אפשר להקימו מרבצו, ולמעשה מגלה התחשבות בצער חברו והשתתפות בצערו".

כששמע זאת התלמיד, אמר, שעכשיו הוא מבין, מדוע המשילו חז"ל את הגויים לעם הדומה לחמור ולא לשור, משום ששוורים שהם בהמות טהורות מרגישים האחד בצער חברו, וכאשר אחד חולה, אין חברו מסוגל לעבוד, ואילו כשיחלה החמור, ימשיך רעהו לעבוד כרגיל, ולא ירגיש כלל וכלל בצער הזולת.