חינוך ילדים

הכאה, החייב והאסור

מכה של מצוה – לעומת מכה של איסור…

תנאי ראשון והכרחי לנתינת מכה הוא שההכאה תהיה הכאה של

מצוה. בהעדר תנאי זה אסור בהחלט להכות.

ולכן, אם אדם מכה את בנו מכה שאינה של מצוה, ממילא אין זו מכה

שיש בה בכדי לחנך, ואם אין כאן חינוך, אזי הרי זו מכה שיש בה איסור,

שנאמר "פן יוסיף להכותו על אלה מכה רבה" )דברים כה, ג(, התורה

אוסרת על שליח בית הדין להכות מכה נוספת מעבר למכות המחויבות.

והוא הדבר בנידון שלנו; אסור להכות ילד אם זו אינה הכאה של

מצוה! חכמינו התירו מכה של מצוה בלבד!!

ומאחר שזו מצוה, ממילא יש לעשותה ככל המצות כולן.

לפיכך מכים רק בשעה שקטה ורגועה, כשההורה נינוח, ולאחר

שהגיע למסקנה שכרגע זו דרך החינוך הנאותה. אדם שמתוח, עלול

בנקל עלול להכות את בנו ללא התבוננות מספקת, וזה אסור. אסור.

המעשה הבא ימחיש לנו מצות הכאה מהי – אחד הצדיקים, קודם

שהיה מכה את בנו, היה לובש חליפה, כפי שהיה מקפיד לנהוג בעשיית

כל המצות.

לאחר מכן היה חובש את כובעו, אומר 'לשם יחוד' בכונה, וניגש

לקיים את מצותו…

ברוב המקרים, כבר לא היה מכה בפועל, משום שזמן ניכר עבר, וכבר

הספיק להרגע ורתיחת הדמים שקטה, והסתבר לו למפרע, שמה שהניע

אותו להכות היה רתיחת הדמים בלבד – – –

מי שקשה לו להחזיק את עצמו מלהכות בשעת כעסו, או שקשה לו

לקיים את התנאים הנזכרים, ידע נאמנה שאסור לו להכות. היות והוא

מכה רק מצד שהוא חזק יותר מהילד ומגודל תאוותו לתחושת שליטה,

אך הכאה זו אסורה מן התורה, ולא ניתנה לו הרשות לכך.

אם בכונתך לחנך, אתה חייב להרגע.

והבדיקה לכך היא פשוטה: אם אתה מצליח להתרומם מעל האירוע

שקרה, זה לאות ולסימן שאתה רגוע וראוי לחנך. יש הורים שמסוגלים

להעלב מילדים בני שנתיים, ה' ישמור. מתנהלים אתם בגובה שלהם.

אתה כהורה חייב לזכור תמיד שאתה למעלה מהילד, אתה המדריך

שלו, וגם אם הוא עשה את המעשה הבעייתי ביותר, יש בידך מספיק

כלים להתמודד אתו.