parallax background

אגרטל שלי

דף הבית > מאמרים נבחרים > אגרטל שלי

אגרטל שלי


ישנם בני אדם שכשהם עורכים מסיבה לחבריהם, הם צריכים לשכור אולם. אבל ישנם שהתברכו בבית רחב מידות, שמאכלס בקלות עשרות אורחים על נשיהם וטפם.

בין המוזמנים למסיבה שנערכה בביתו של העשיר באותו ערב היה אורי ורעייתו, כל רגע במסיבה היוקרתית היה ממש חוויה, ולאחריה נפרדו מהמארח לשלום, מודים לו בכל לב.

הזוג יורד במדרגות הבנין לכיוון הרכב, והאשה מבחינה שבעלה אורי מחזיק בידו אגרטל פרחים מדהים ביופיו ויקר להחריד, "אני לא מאמינה, המליונר הזה חילק כזו מתנה לגברים בסיום המסיבה?!"

הבעל הצטחק, "מה פתאום, לקחתי את זה מהכניסה לבית שלו, יש שם עוד שתיים כאלו…".

מפתחות הרכב היו בידי האשה, שנעצרה על מקומה ואמרה בהחלטיות, "אורי, אני לא מסכימה שבעלי יהיה גנב בשום פנים ואופן".

אך אורי לא נרתע, והחל לסבר את אוזנה, "מי אמר שאסור לקחת, נכון שמעניים אסור לגנוב, אבל לעשיר הזה יש מיליונים, ויש לו עוד שתיים מהאגרטל הזה, לא יקרה שום דבר אם גם לי יהיה אגרטל יפה כזה, חלוקה הגיונית, לא?!…".

לאשה כבר לא היה מה לענות, אבל הבעל לא היה וותרן, והוא חתר וחקר אחר האמת, בחסדי ה' הוא הגיע לישיבה, זרק את עצמו בכח לעיון התורה, והפך לאחד מגדולי מחזירי התשובה.

*

בעבר היה העולם מלא במלחמות, לא היתה מדינה שלא היתה שקועה עד צוואר במלחמות דם ושכול. לאחר שנים רבות מדינות העולם החליטו לכבד ערכים כמו הומאניות, מוסריות, רחמנות…

אבל משהו מוזר קורה, כשיש למדינה אינטרס כלשהו, כל הרחמנות שלה פורחת ברוח. לאן נעלמות הרחמנות וההומאניות שלהם?!

האם זה יתכן שאדם יעמול כל ימיו על קניית מידות טובות בנפשו, וברגע האמת הכל ייעלם? רגע אחד של חמדת ממון הזולת יצמיח בו היפך מידת היושר, בחסות פלפולי סרק על שוויון וחלוקה הוגנת?!

*

את המפתח לחיי מידות טובות אמיתיות – מידות טובות שנובעות משורש הקדושה ולא מרעיונות פילוסופיים אפיקרוסיים של אומות העולם – מעניק בידינו רבי נחמן מברסלב:

הכל גנוז בתורה הקדושה, כשאדם מתייחס לתורה כאל דבר פשוט, רעיונות שהוא כבר מכיר מהפילוסופיה המודרנית, וממילא הוא לא מסוגל לעיין בתורה אלא לומד אותה רק בבקיאות, הוא יישאר עם מידות רעות.

וכדבריו המבהילים של רבי נתן, "על ידי שאנו מתרשלים בעסק התורה, ואין אנו מעיינים בה כראוי, מחמת זה דרכי התורה נסתרו ונחשכו מעינינו, ועל ידי זה מתגברים חס ושלום כל התאוות ומדות רעות שבאים מהעכו"ם שיונקים מאנפין חשוכים" (ליקוטי תפילות קי).

וכך גם כתב מרן החזו"א זללה"ה, "יתכן שאיש אשר עיסוקו לימוד תורה, ובכל זאת הוא ראוי לתוכחה, כי לימודו באופן שטחי, ועיקר סגולת התורה לעמלים בה בעיון עמוק וכו', ולפעמים מפני קילקול המידות קלקול מרובה, ולפעמים חסר לו ביראת שמים" (מובא בס' נתיבות איש).

*

אבל,

מי שזוכה להשקיע כל יום מעט זמן ללמוד את התורה בעיון, ולחפש אחר פנימיות כוונת התורה הק', אזי מאיר בו אור התורה אל תוך נשמתו, ואור התורה הפנימי הוא שכל אלוקי צרוף.

כך, ורק כך, מידותיו של האדם מתנקות ומתבררות, המידות הרעות מתקלפות ממנו, והוא זוכה לתואר 'אדם'.

כי כשאדם סומך על השכל העצמי שלו, הוא מסוגל גם להסביר למה צריך לרצוח את השכן שלקח לו את החניה [אם הוא גוזל את החניה שלי, אז מחר הוא יגזול את צינור ההנשמה מהשכן החולה, עדיף לחסל אותו…].

רק כשאדם נשפע עליו שכל אלוקי על ידי עיון התורה, הוא יודע להבחין בין אמת לשקר, ובין חושך לאור.

לתרומה למוסדות
נגישות