parallax background

אש בוערת – ליקוטי מוהר"ן

אש בוערת?!


פלוגות חיילים רכובים על גבי סוסים אבירים סבבו את הארמון שבו התקיימה האסיפה הגדולה, זקיפים חמורי סבר עמדו בשערים. אך לאמתו של דבר לא עוררה אסיפה זו סקרנות אצל אי מי, ומערך האבטחה סביב הארמון, לא היווה יותר משימור טקסים סמליים עתיקים.

אמנם, היו זמנים שבהם היה שורר מתח רב סביב אסיפת מועצת האצילים, שכן בימים קדמונים כשהיה נודע על מותו של מלך פולין, החוק הישן היה עדיין בתוקפו, אותו חוק לפיו מי שהיה מעביר לאוצר הממלכה הון עתק של מאה ככרות זהב, היה מקבל מידי אסיפת האצילים את הכתר.

אך מאז חלפו שנים רבות, והאצילים נקעה נפשם בכך שהמתמנה למלך הוא מי שנפל בחלקו ממון יותר מחבריו. והם עברו להכתיר למלך את האציל המבוגר מביניהם, בתנאי שאכן קיימות בו התכונות הנדרשות ממלך פולין.

למרות זאת, לא היו הם מדלגים על שלב מסירת מאה ככרות הזהב, אך לא היתה זו אלא הצגה בלבד. שכן האצילים היו מלווים למבוגר שביניהם את מאה ככרות הזהב, והוא היה מפקיד אותם באוצר הממלכה. אך כעבור יום אחד בלבד היה מוציא את מאה ככרות הזהב ומחזיר אותם לאצילים.

רבים היו הנהנים מהנהגתם החדשה של האצילים, ומאידך היו שפקפקו במנהג האצילים, אך לשניהם לא היתה אפשרות לשנות את המציאות. וכך התנהלה ממלכת פולין רבות בשנים.

*

'פרנץ', היה בן למשפחת אצילים, מתהלך בגינונים ככל בני משפחות האצילים הפולניות. אך היה שונה מכולם. עוד בהיותו ילד קט בלט בשנינותו ותעוזתו, תעלוליו הילדותיים היו מלאי חן. וככל שהתבגר המשיך לשבור עוד ועוד מוסכמות. ובכך צבר לעצמו ידידים רבים שאהבו את גישתו לחיים. ומאידך צבר לעצמו גם שונאים רבים, שחששו מפניו ומפני אומץ ליבו המיותר לטעמם…

כשסיים את חוק לימודיו, פנה לעולם העסקים, וגם שם עשה חיל הודות לתעוזתו וחלקלקות לשונו. עד מהרה צבר לעצמו הון עתק, שמו החל להתפרסם בפולין כולה, כשמעמדו הולך ומשגשג בחוג האצילים, והם משיחים בהשתאות גוברת והולכת בפלא המיוחד שגדל לנגד עיניהם.

פרנץ חש שמיצה כבר את עצמו, אין לו עוד להיכן להתקדם, תואר האצילות הוענק לו מכבר, ממון צבר לו בשפע, מה לו עוד להתייגע…

חלפה תקופה, והשמועות אודות מחלתו של מלך פולין החלו להתפרסם בכל רחבי הממלכה. המלך הנוכחי התמנה לפני שנים מועטות, בהתאם לנוהג החדש שהאציל המבוגר ביותר מתמנה, ובטרם חלפו עליו חמש שנים על כס המלכות, תקפתו מחלה קשה, וקיצו הקרב נעשה לשיחת היום.

אזרחי פולין לא היו סקרנים לגבי שמו של המלך הבא, הדברים היו פשוטים, האציל המבוגר ביותר יזכה בכתר למשך שנים ספורות נוספות. רק אחד היה שפקפק במוסכמה זו, רוחו הסוערת של פרנץ לא ידעה מנוח, "האם יתכן שכתר פולין יוענק לזקן טרדן, שבעוד שנים ספורות ימות גם הוא, אין כאן תחרות, ולא מבחן אמיתי ליכולת להנהיג את המדינה…".

שורה של יועצים שזימן אליו פרנץ תמכו בדעתו, והכריזו פה אחד שיש להחזיר את החוק הישן שלפיו מי שיעניק מאה ככרות זהב לאוצר הממלכה יתמנה למלך. אך דל היה כוחם של היועצים למול אסיפת האצילים האמורה להתקיים לאחר מות המלך הנוכחי.

אבל פרנץ לא התייאש, ובאישון ליל נפגש עם יועץ מיוחד שידע שיש ביכולתו להשפיע על אסיפת האצילים. פרנץ הבטיח לו בשכרו הון עתק, באמרו ליועץ המיוחד: "שכרך מובטח לך גם אם לא תצליח במשימה, עשה ככל שביכולתך שאוכרז למלך פולין הבא…".

היועץ הנהן בראשו, "אעשה כמיטב יכולתי…".

הפעילות החלה למחרת עם שחר, היועץ המיוחד יזם פגישות עם בכירי האצילים, שוחח עמם באריכות, תיאר את מעלותיו המיוחדות של פרנץ. מצב הממלכה הכתיב להעמיד מלך חזק ומוצלח, והוא הרבה להסביר לאזנם שאם ימנו שוב אציל זקן שימות כעבור מספר שנים, לא תצליח הממלכה לעולם להתאושש ממצבה הכלכלי הקשה.

דבריו נפלו על אזניים כרויות, הצעתו החלה לחלחל לליבם, והתכנית להתגבש. "תתכנס מועצת האצילים, ותחליט להחזיר את המצב לקדמתו, רק אציל שיניח מאה ככרות זהב לטובת אוצר הממלכה – הוא זה שימונה למלך, ללא עקיפת החוק על ידי הלוואות נלעגות…".

במקביל דאג היועץ המיוחד לשמן את ארנקיהם של האצילים. מתנות יקרות ערך שהגיעו לביתם – כאילו במקרה – מטעמו של פרנץ, עשו את שלהם. ונצחונו של פרנץ היה מובטח, כתר פולין כבר היה מונח בכיסו.

בערב שקדם לאסיפה המתוכננת, בה יוחלט על החזרת החוק הישן, טייל היועץ המיוחד בגינה המרכזית בעיר הבירה. הוא הרגיש הכרח להשתחרר מעט לאחר העבודה המאומצת בחודשים האחרונים. מזרקות המים השרו עליו שלווה והרגיעו את רוחו.

בין עצי הגן פגש לפתע איש לבוש בגדים מהודרים, הלה נענע לו בראשו לשלום, ושיחה לבבית נקשרה ביניהם. תוך כדי הדברים שאל האיש את היועץ, "האם שמעת על הרעיון למנות את פרנץ למלך פולין הבא?".

היועץ נענע בראשו, "אכן שמעתי על כך, והנני עוסק רבות בקידום מהלך זה… אך לדעתי הוא מהלך שגוי, מנין לנו לקבוע שכל מי שברשותו מאה ככרות זהב הוא אכן האדם הראוי לעמוד בראש הממלכה…".

האיש נענע בראשו, השיחה ביניהם נמשכה שעה קלה נוספת, ולאחריה נפרדו לשלום.

*

למחרת עם בוקר החלה האסיפה בארמון. פרנץ נכנס ראשון והתיישב במקומו, גם היועץ המיוחד תפס את מקומו ביציע האולם.

לאחר מספר דקות החלו האצילים כולם לזרום אל האולם, ולאחר שהשתרר שקט, התרומם אחד האצילים וכיבד את יושב ראש האסיפה לשאת את דברו. איש נכבד ניגש אל מרכז הבמה, ועיניו של היועץ המיוחד חשכו. היה זה האיש עימו שוחח אתמול בחופשיות נגד הרעיון למנות את פרנץ למלך.

יושב ראש האסיפה כחכח בגרונו והביע את דעתו במילים קצרות, "כולנו שמענו על הרעיון למנות את פרנץ למלך הבא, אך אמש שוחחתי עם יועצו המיוחד, והוא הניא אותי מהרעיון, מבחינתי אין על מה לדבר…".

לאחר דברים כה נחרצים, ידע פרנץ היטב שהרעיון להתמנות למלכה של פולין ירד לטמיון.

הוא יצא מהאולם נזעם. והנה לנגד עיניו היועץ המיוחד. פרנץ הטיל בו מבט רושף שנאה, אך היועץ לא התבלבל. "אני מצטער על הכשלון, לא ידעתי שהאיש הלזה הוא יושב ראש האסיפה. אבל, סיכמנו שאת התשלום אני מקבל גם אם לא אצליח במשימה, בבקשה…".

פניו של פרנץ האדימו מזעם, "הקשב לי היטב, היה היה פעם אדם שרצה מאוד לשרת בארמון המלך, אבל האיש היה נעדר כל כשרון, הוא לא ידע לבשל ולא לנקות, לא ידע מאומה…

בצר לו פנה אל שכנו הנפח, לבקש הימנו עצה איך יוכל לשרת בארמון המלך. הנפח האזין לו ברוב קשב, ולאחר מספר רגעים הציע לו תכנית שתוכל להביאו אל הארמון, "אני מבין שאינך מתאים לרוב העבודות בארמון, אבל כמדומני שישנה עבודה אחת שאותה ביכולתי ללמד אותך, פחחות…".

הלימודים החלו לאלתר, כשהנפח מסביר למיודענו את כללי העבודה. החל מהנחת הברזל בזהירות באש, והלאה לצורת ההכאה בפטיש המיוחד המקנה לברזל את הצורה המתבקשת, ועוד.

לאחר תקופה של לימודים עשה מיודענו את דרכו אל הארמון, מציע את עצמו לעבודות פחחות בארמון. האחראי על המשרתים קיבלו באדיבות, והראה לו את העבודות שעליו לעשות באותו יום.

היום ירד, והאחראי נכנס לחדרו מתבונן במלאכה, ולתדהמתו לא עשה הפועל החדש דבר במשך כל היום. האחראי התבונן בו בזעם, והפועל החדש פרץ בבכי, "איני יודע מה קורה פה, עשיתי הכל לפי ההוראות, ואיני מצליח לעשות מאום עם הברזל…".

האחראי התבונן סביבו, ופרץ בצחוק אדיר, "שוטה שכמותך, עשית הכל, אבל לא הבערת את האש בתחילת העבודה, בלי ניצוץ של אש לא יקרה מאומה… חזור נא לכפרך ולמד את המקצוע מראשיתו…".

פרנץ הביט בזעם אין קץ בפניו של היועץ המיוחד, "הבנת?!, אם לא נטעת בקרבך רצון והתלהבות אמיתית לכך שאני אהיה המלך – לא עשית כלום. ויתר על כן, ברגע של פטפוט מיותר גילית את דעתך ליושב ראש האסיפה, ברור אם כן שאין מגיע לך פרוטה בשכרך…".

*

כשם שלא ניתן להתיך ברזל ללא אש בוערת, כך בדיוק – הלהיב רבי נחמן מברסלב – לא ניתן להוציא שום דבר מהכח אל הפועל, בלי האש שבלב.

האש הלבבית היא המעניקה כח להפעיל עולם ומלואו, אמנם יתכן וישנם אנשים המפעילים את מעשיהם בצורה מונטונית, אך בכך לא השלימו את ההוצאה מהכח אל הפועל, ולמעשה, נשארו באותו חסר בו היו לפני עשיית המעשה.

נקודה אחת של רצון שבוער בלב, בכוחה לשבור רקיעים ומסכים של מניעות, שכל תכליתן היתה בשביל לעורר את נקודת הרצון הזו, הפנימית, הלבבית, הבוערת – – –


 

למסירת פדיון נפש
נגישות