לוקח ומשקר?

שאלה


לכבוד הרב, הבן שלי בן החמש כבר מספר פעמים לקח בלי רשות דברים מחברים שלו בתלמוד תורה או מהתלמוד תורה עצמו (שזה בעצם גנבה לכל דבר), לאחר מכן, כשהוא מגיע הביתה עם המחזיק מפתחות שהוא לקח לחבר שלא בלא ידיעתו או עם צעצוע מהתלמוד תורה , ואנחנו שואלים אותו לפשר הדבר, הוא ממציא משהו כמו "מצאתי את זה, או חבר נתן לי וכו'.." ורק לאחר מספר שאלות חוזרות ונשנות הוא אומר את האמת העגומה.

השאלה שלנו היא בעצם- מה עלינו לעשות לגבי הגזל והשקרים

יש לציין שאנחנו משתדלים מאד תמיד לתת מחמאות והבית שלנו עם המון חום ואהבה .. מה עוד ניתן לעשות בנידון?

תשובה


קודם כל נדגיש 2 נקודות:

לגבי שקר וגנבה לא תמיד הקטנטנים תופסים את המושג של "שלי ושלו" שבעצם מי שלקח את של אחרים הוא גנב. יתכן מאוד שאצלם נתפס העולם כקצת "שיתופי"… כמו"כ לגבי שקר, לא ברור להם כלל שהדיבור צריך וחייב להיות תואם למציאות. אלו דיבורים לחוד ומעשים לחוד.

הענישה- תמיד [אם צריך] באה לאחר ההפנמה והחינוך ולא כחינוך לערך חשוב ככל שיהיה [פרט לסכנת נפשות]

ולעצם השאלה
באופן כללי כדאי לספר סיפורים בצבעים עזים על הפסד הגנב והשקרן, גם מהתורה [לבן הארמי וכו'] בגיל קטן, הסיפורים והמסר שלהם נחרטים עמוק מאוד בתודעה, גם כדאי לספר עם הרבה דרמה תנועת ידיים וכדו' להמחיש הסיפור, וכך ישיגו את המושג "גזל ושקר" וגם יפנימו שהוא דבר פסול.
פעמים שגזל הוא כתוצאה מהשקר שברגע שיפנים שצריך לומר האמת לא יקח ללא רשות, כיוון שיצטרך לומר האמת.
גם חשוב לחזור שוב ושוב שמי שאומר את האמת מרוויח ומקבל פרס (קטן).

בשעת מעשה
כשאנו חוקרים את הקטן מניין החפץ שלקח, לא נפנה אליו בקול מאיים, כיון שמפחד – ולכן ישקר (ואונס רחמנא פטריה"..). אלא בנחת, כדבר הגננת לקטנטן, ובאם אינו מדייק, לומר לו "שמעון אומר רק את האמת לאבא, אז מה האמת". וכך נמנע ממנו שקר, ובאם יאמר האמת זו ההזדמנות להוכיח שמרוויח מכך מיד פרס קטן. ובאם חלילה להפך נעשה מכך דרמה כמו שמעון לא אמר את האמת?! אוי ואבוי וכו' וגם נעניש.

למסירת פדיון נפש
נגישות