parallax background

פרשת השבוע – פרשת בהעלותך

פרשת בהעלותך

לזעוק אל השם

 

בית מדרשו של רבי ישראל בעל שם ממעזיבוז'- הבעל שם טוב הקדוש זיע"א – ביום הכיפורים. הקהל בתפילת הלחש, כולם עוצמים עיניהם, מתנדנדים בחוזקה או עומדים רוממים, מתחננים לבוראם שיסלח לכל עוונות עמו ישראל.

עיניו של הבעש"ט עצמו, המתפלל בקידמת בית הכנסת, זולגות דמעות כמים. פניו בוערות כאש ושפתיו רוטטות..

תלמידיו מבחינים בדבר מה יוצא דופן. בשנים העוברות למדו הם את הלך רמו של רבם, בימי הכיפור נהג הוא להתפלל ברעדה שמעורב עימה 'גילה' והפעם נראה הצדיק טבול ביגון ואנחה שלא מן הרגיל.

 

נער קט, יתום מאביו ואימו, בגדיו כפריים וגסים ולרגליו מגפיים מטונפות בבוץ – ישב על ספסל העץ סמוך לפתח.

לא היה הוא מהחסידים ואנשי מעשה שהתנודדו בתפילה בכוח רב, אף אין הוא אברך חסידי מן השורה שירקע ברגליו ויצעק את מילות התפילה: למען האמת, הוא כלל לא מתפלל, כי אינו יודע לקרוא. אז למה הגיע? ככה – 'צריך' להגיע.

לפתע עולה מחשבה במוח הנער: מדוע? מדוע שלא אעשה את שביכולתי… אומנם לקרוא אני לא יודע, אבל את האותיות עצמם אני מכיר. וממחשבה למעשה, בעוד הכל בתפילת הלחש, ברקע קולו הצלול ועלה היישר לשמיימה.

"השם יתברך להתפלל איני יודע, אומר לפניך את האותיות ואתה תצרף אותם ועשה אותם לתפילה- אלף! בי"ת! גימ"ל! דל"ת!.."

לפתע חזו התלמידים בשמחה המתפשטת על פני רבם, הדמעות פסקו מלזלוג וחיוך החל מרצד על שפתיים.

והסביר הבעש"ט: נגזרה גזרה חמורה על כלל ישראל וניסיתי לבטלה בתפילה וזעקה, וללא הצלחה. זו הסיבה ליגון שעטף אותי. אבל הילד הקט שזעק בתמימות את אותיות התפילה חולל סערה איומה בשמים, המקטרגים והמסטינים לא יכולו לו, השערים נבקעו והגזרה התבטלה.

בפרשתנו בהעלותך (פרק ט' פסוק ו'): "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא ויקרבו לפני משה וכו' ויאמרו האנשים ההמה אליו וכו' למה ניגרע לבלתי הקריב את קורבן ה' וכו'"

הם זועקים- אף שאין אנו יכולים להקריב את קורבן הפסח בעקבות היותנו טמאים, אנו בכל זאת רוצים! למה ניגרע (משאר העם) ?

ובזו הדרך חייב להלך כל יהודי. כל אדם באשר הוא, עם יכולותיו ומגבלותיו, צריך לעשות את כל מה שביכולתנו על מנת לעבוד את השם בשלמות. ואם הוא לא יכול – שיצעק 'למה ניגרע' ? והשם יתברך יושיעו.

למסירת פדיון נפש
נגישות