parallax background

פרשת השבוע – פרשת מסעי

פרשת מסעי

משקפיים

 

השבת פרשה את כנפיה על העולם. לילה אפל, כוכבים מנצנצים בשמים. השלווה מרחפת בחלל.

בביתו של ר' הלל מקולמאי נמים בני הבית את שנתם בנעימים, רק דמותו של הרב נראית מתנודדת לצד מנורת שמן עשנה, הוא מזמזם את משפטי הגמרא בערגה, מתרפק על המילים המדויקות והמדודות של חכמינו… לפתע…

החלון סב על צירו בלחישה צורמת, ידים ארוכות נשלחות אל תוך הבית, גוזלות את זוג פמוטות הכסף היקרות…

"יהודי!" רעם קולו של ר' הלל, "כיצד אתה מעז לעבור על הלאו דאורייתא, של לא תגנובו!", "מה גם שהפמוטים נחשבים למוקצה!", קול הצחוק חרישי נשמע מבעד לחלון.

ר' הלל, שמעודו לא היה מסוגל לשאת את המחשבה שיהודי עובר על ציוויו של ה' קם ממקומו, פתח את הדלת בסערה והחל במרדף אחרי בגנב.

"מחול לך! מחול לך!" צעק ר' הלל לעברו של הגנב.

***

ביום המחרת הופיע מפקד המשטרה במפתן דלתו של הרב,  "מצאנו את הגנב הזה" הצביע המפקד על יהודי הכפות בידיו, "והודה הוא בפנינו על גזילת פמוטי הרב, הנה הפמוטים".

"הפמוטים הללו לא נגנבו, נתתי אותם במתנה לאיש הזה, פמוטים אלו אינם שייכים לי".

***

מלמדת התורה לרחם על כל יהודי, אפילו על הרוצח בשגגה,

"ואם בפתע בלא איבה הדפו, או השליך עליו כל כלי בלא צדיה… והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו… והצילו העדה מיד גואל הדם"

נלמד מזה מוסר, לרחם – ולרחם, אף במקרים בהם אנו צודקים במאת האחוזים.

מצווה מהתורה שלא לכעוס בין ביחיד ובוודאי שלא ברבים, ואף כשעשו לך עלווה, לבש את משקפיו של הקב"ה והבט דרכם על המציאות, פתאום תראה שבמקום לכעוס ולזעום על מה שלקחו לך, אתה פשוט תתחיל לחלק מתנות!

למסירת פדיון נפש
נגישות