parallax background

פרשת השבוע – פרשת שופטים

פרשת שופטים

משפט צדק

בשכונתו של רבן גמליאל ואחותו גר שופט נכרי, שמו הלך לפניו כאחד שאינו לוקח שוחד וכל דיניו דיני צדק.

רבן גמליאל ידע את האמת, הדין הוא שהשוחד מתגלגל מתחת לשלחן ולא מעליו, לכן נראה השופט צדיק-תמים. תכנן התנא הקדוש יחד עם אחותו להפילו בפח.

פתחו הם תיק בבית דינו של השכן, וביום המחרת הגיעו ל'דיון', האחות טענה: "אבינו הוריש ירושה ואחי לקח את הכל! סבור הוא שרק הבן מקבל את כסף אביו ולא הבת". טען כנגדה רבן גמליאל "כך כתוב בתורתנו, במקום הבן אין הבת יורשת".

ביום האתמול קיבל הגוי מיד האחות מנורת זהב, כעת, המהם השופט, הגביה את משקפיו לעבר קרחתו המבהיקה, השפיל את עיניו לספר הפתוח לפניו, ולאחר עיון קצר להפליא פסק את פסוקו: " אכן הבת צודקת, ואת הסכום תחלקו ביניכם פיפטי פיפטי!"

למחרת בחצות ליל נשמעו נקישות בשער ביתו של השופט, בכפכפי בד לרגליו וחלוק לגופו פתח הגוי את השער החורק, לפניו ניצב רבן גמליאל ובידו אוחז חמור מגודל. "כן כבודו מה אתם רוצים" שאל הגוי.

"אני מעונין להגיש ערעור על הדין שפסקת", אמר התנא, "לדעתי אינך צודק, וכתשלום על הטרחה אשלם לך בחמור זה".

השופט התחלחל, הוא פחד שמישהו יראה את המעשה הפלילי, "היכנס היכנס" אמר, "איני מעוניין שיחשדו בי האנשים על לקיחת שוחד. הם אינם מבינים שזה תשלום בלבד".

ביום המחרת שוב זומנו רבן גמליאל ואחותו לדיון, והשופט, כשעל ראשו החף מכל שער המשקף, ועיניו נעוצות בתנ"ך עב כרס, לפתע דעתו נשתנתה: "רבן גמליאל צודק, כמוהו כתוב בתורתכם, החזירי את הירושה!"

"יאיר אורך כנר" רמזה האחות, ורבן גמליאת לעומתה "אתא חמרא ובטש לשרגא" [תרגום – בא החמור ובעט בנר]

השופט קלט את חילופי הדברים, הבין את התרמית, ופניו חפו מהבזיון הנורא.

***

"לא תטה משפט, לא תכיר פנים ולא תיקח שוחד, כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים".

התורה אמת לאמיתה, מדוייקת בתכלית, נכונה בלי שום סטיה. "כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים".

המשפט בהיר ונהיר, אמיתי כל-כך… השוחד מפיל את כולם. בענינו אנו רואים.

למסירת פדיון נפש
נגישות