parallax background

פרשת השבוע – פרשת תצווה

פרשת תצווה

השמן והרזה

מן הסתם שרוב הקוראים יסכימו עם ההנחה שאכתוב כאן.

החברה המערבית מחולקת לשני קבוצות. אלו שמקוננים על עודפי השומן – הבלתי ניסבלים שלהם, והשניים אשר מפטירים לעומתם בבוז – 'והלא אתם יכולים לעשות דיאטה…'

הוויכוח הזה עתיק יומין, מאז ימי קדם…

בעלי העודפים טוענים, שהרזיה היא מעשה כמעט בלתי אפשרי, והרזים סבורים שזה "קלי קלות".

מדוע קשה כל כך למנוע מהסטייק להחליק אל הכרס, למה הקבב לא נשאר בצלחת אלא ניתקע בשיני המזלג..

ישנה שכחה מסוימת, כשהבשרים לנגד האדם הוא "שוכח" מרצונו להיפטר מבטנו המגודלת…

**

"ולקחת את שתי אבני השוהם ופיתחת עליהם את שמות בני ישראל" (כ"ח ט')

על גבי האבנים נכתבו שמות השבטים. ראובן, שמעון, לוי וכו' כך גם נחרט על אבני החושן.

**

כשיוסף היה בבית פוטיפר, נקלע לידו ניסיון נורא, אשת פוטיפר שראתה ליוסף, ניסתה לשכנעו יום – יום להתחתן עימה שלא כדת. אך יוסף עמד כנגד הכל. בעוצמה ונחישות!

כיצד הוא עשה זאת? מספרים חכמינו, שנתגלה לפניו דמות דיוקנו של אביו, "אם רצונך להיכתב באבני השוהם – היזהר והישמר מפני העבירה"

יוסף זכר זאת. ולנגד עיניו ניצבו האבנים, הוא הבין שהמעשים שלו יקבעו את עתידו בהן.

ניקח אף אנו את הנשק הזה – זכירה!

"זכירת עלמא דאתי" (העולם הבא – ארמית).

כשלמול שכלנו יצטייר הגהנום על שלל גווניו, ומאידך הגן עדן הצפוי לעושי רצון הבורא – יקל עלינו להתמודד מול פיתוי הרחוב הקורצים,

נקבל כוח לקיים את ציווי האלוקים בשלמות!

למסירת פדיון נפש
נגישות