אחד היה אברהם
מעשה אבות סימן לבנים, כל המעשים הנפלאים שהיו עם אבותינו, עוז רוחם, וטוהר אמנותם הם תמרורי הדרך עבורינו בכל עת.
רבינו הקדוש מביא קטע, שפותח במילים "אחד היה אברהם", וכותב על כך תורה פלאית שלא מופיעה לא בליקוטי מוהר"ן קמא ולא בתניינא, אלא בין החלקים של הליקוטי מוהר"ן, בין קמא לתניינא.
שמעתי פעם מהרה"ח רבי אברהם יצחק כרמל זצ"ל, שאולי ניתן ליתן טעם למה לא נכתבה תורה זו באחד משני החלקים אלא דווקא בינהים?
ותירץ, שתורה זו היא החוט השני ובריח התיכון לשני חלקי הליקוטי מוהר"ן, והיא בסיס לעבודת ה' של היהודי.
נביא את תורה זו ככתבה וכלשונה, היא נראית פשוטה, אבל עומקה מי ישורנו –
וזה לשון קודשו, "אחד היה אברהם, שאברהם עבד ה' רק על ידי שהיה אחד, שחשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם, ולא הסתכל כלל על בני העולם, שסרים מאחרי ה' ומונעים אותו.
ולא על אביו ושאר המונעים, רק כאילו הוא אחד בעולם, וזהו: 'אחד היה אברהם'.
וכן כל הרוצה לכנוס בעבודת ה', אי אפשר לו לכנוס כי אם על ידי בחינת שיחשוב שאין בעולם כי אם הוא לבדו יחידי בעולם, ולא יסתכל על שום אדם המונעו, כגון: אביו ואימו או חותנו ואישתו ובניו וכיוצא, או המניעות שיש משאר בני העולם, המלעיגים ומסיתים ומונעים מעבודתו יתברך.
וצריך שלא יחוש ויסתכל עליהם כלל, רק יהיה בבחינת: 'אחד היה אברהם' כאילו הוא יחיד בעולם כנ"ל".
תורה זו, הפוך בה והפוך בה, דכולה בה, מעט הכמות ומי יתאר האיכות…