איך אני יכול להבין מה חשוב לילדי / לאשתי / לבעלי

איך אני יכול להבין מה חשוב לילדי / לאשתי / לבעלי

כמשל לכך נביא את נושא "שלום בית":

הדברים הללו נכונים ותקפים גם לנושא שלום הבית. כאשר האשה טוענת שבעלה לא אוהב אותה, היא מתכוונת לומר שהוא לא מרחם עליה, והיא מתכוונת לומר שהוא לא מספיק מבין את הצרכים שלה, ולא מנסה להבין אותה מנקודת מבטה שלה. הוא לא מספיק מזדהה עם קשייה, או לא מודע לקיומם.

אי אפשר להגיע לאהבה אמיתית בבית, אם לא מבינים את הצד של האשה, משום שהצד שלה הוא עולם אחר לגמרי. הנשים הן עם אחר ובעולמם מתקיימת שפה שונה לגמרי. רק לאחר הרבה תפילות ומאמצים עצומים אפשר לנסות להבין מעט את העולם שלה.

לעומת זאת, לגבי הילדים ההבנה קלה יותר, משום שגם אנחנו היינו במקום שלהם. עד לא מזמן היינו כולנו ילדים, ואם נפעיל מעט את הזיכרון, נוכל להגיע להבנות של הילד. [אמנם באשר לבנות, האבא אינו יכול להבין הרבה, מאחר שהוא מעולם לא היה ילדה, ועולמה של ילדה שונה מעולמו של ילד. וממילא, הרחמנות של האב כלפי הבנות היא קשה ומסובכת יותר, ולכן מרכז חינוך הבנות מתמקד באמא!].

נסכם את האמור עד עתה. אהבה פירושה רחמנות, ורחמנות מתבטאת בהבנת הזולת, לחוש את רצון החניך, ועל ידי זה להתחבר לרגשותיו ולתחושותיו. וממילא כל ההתנהלות עם הילדים לא תהיה מתוך רודנות וקפדנות, אלא בהתייחסות אמיתית וכנה לצרכי הילד.

אז אם אני מרגיש אותו, אני אתן לו כל מה שהוא רוצה??

לא.

אהבה אינה מתבטאת במילוי רצונותיו של הילד, ובהמשך ניווכח שמילוי רצונותיו באופן מופרז נקרא בשם 'פינוק' בעלמא…

אהבה מתבטאת – בין היתר – בנתינת חום. אהבה יש בה להשרות אווירה חמה בתא המשפחתי ובין ההורים לילדים. אין הכוונה לאהבה סוערת בין ההורים לילדים.. שיאכלו אותו מאהבה, שינשכו אותו, שיעיפו אותו באוויר… אין לילד צורך בדברים הללו, ואפשר שהם דווקא נובעים מתוך כך שההורים משתמשים בילד לצרכם הם.

הילד זקוק לתחושת החום, והיא תחושת החום הפשוטה.

חום אבהי.

טפיחה על השכם…

בכל הזדמנות שהילד מגיע אליך – הנח את ידך על כתפו ואמור לו, "כן בני, מה אתה צריך..".  תחזיק את ידו, תניח יד על כתפו, תגלה את אהבתך בצורה חמה וסבירה [כמובן שלא בדגדוגים משונים..].

וכך, ראשית כל תשבור את החיץ. מעבר לכך הילד כבר אינו צריך לכלום. פתאום תגלה שהוא שכח לשם מה הוא הגיע אליך, וכפי הנראה הוא ייזום עוד אירועים כאלו…

אתם הולכים בדרך לבית הכנסת, תניח עליו את ידך. אם הילד עדיין קטן, החזק את ידו ותלכו יד ביד. אתה והוא לבד. אין בעולם שום דבר מלבד שניכם. תבין, הילד זקוק לקשר הזה!

הילד עומד לידך ומדבר איתך, בין אם הוא בא לשאול אותך דבר מסוים או שהוא סתם משוחח איתך, תחזיק לו את היד. הנה, הוא כבר נמצא לידך, ואין לילדים הרבה הזדמנויות שהם לידך, לכן, בידך האחת תחזיק את ידו, וביד השניה תלטף אותו.

ולפתע תגלה דבר מעניין –

אם הוא לא רגיל בכך, אם תחושת המגע הרך והחמים זרה לו, יהיה לו קשה לדבר מרוב התרגשות… יהיה לו כל כך נעים וטוב, עד כדי כך שברגעים הראשונים יהיה לו קשה לדבר.. לאחר מכן כאשר הוא יתרגל לחמימות הזו, יהיה לו קל יותר לדבר.

ברור ומובן מאליו, שאם תלך עם הילד אחוז בידך, אבל ביד השניה אתה מדבר בטלפון – הרי שזה 'הפסד', משום שכעת אינך עמו, ומהות הקשר ביני לבין ילדי זה רק אני ואתה – בלי טלפון…

זכור!!

האהבה מתרקמת ומתגלה על ידי פעולות פשוטות, ואין צורך בדברים מיוחדים.

נגישות