איך להביא את הילד איתך לבית הכנסת?
להזמנת הספר אבני דרך, המתכון לחינוך הילדים, מאת מורנו הרב שליט"א הקש כאן
כל אבא חפץ ומייחל שהילד בן התשע יבוא איתו לבית הכנסת. והאמת היא, שגם הילד עצמו חפץ לבוא איתך, ולאחר שהוא יגיע לבית הכנסת הוא ודאי ישמח ויהנה, אך כרגע נעים לו יותר להישאר תחת השמיכה, ובפרט בימי החורף הקרירים, וממילא הוא לא קם.
לאחר שהתייאשת והלכת, הוא התעורר, והגיע בסיום קריאת התורה…
כאן המקום לעודד אותו!!
ישנה דרך אחרת, והיא הדרך השלילית, שממנה צריך להתרחק בתכלית הריחוק – "עכשיו הגעת? כל כך מאוחר, מה נשאר מהתפילה, טוב שלא הגעת בעוד רבע שעה. באת בשביל הממתק שמחלקים בסוף התפילה?"
מי שמבין מה זה עידוד, מבין שזה פשוט לא שייך…
עידוד הוא לומר לילד, : "באמת יפה מאד. תשמע, ילד כמוך ככה קם מהשמיכה, אחים שלך הקטנים עוד שוכבים במיטה, ואתה הגעת לתפילה למרות הגשם..".
תסתכל עליו בעין טובה, ותאמר לו את כל מה שאתה חושב. "אתה הגעת לבית הכנסת, ברוך ה'. הגעת ברבע לתשע ותספיק להתפלל מוסף, . תשמע, אני ממש נהנה ממך".
בהתנהלות כזו, המפגש שלו עם בית הכנסת יהיה חיובי. נכון, רבע לתשע זו שעה מאוחרת, אולם ישנם דברים אחרים טובים שהוא כן עשה – ויתר על השמיכה, קם, עזב את המשחקים, והגיע…
לאחר התפילה, בשעת הקידוש, אתה גומר עליו את ההלל מול כולם! "תדעו לכם, יצחק גיבור גדול. היום הוא התגבר וקם למרות הגשם והלך לבית הכנסת. ממש התרגשתי והתפעלתי ממנו".
שבת לאחר מכן הוא ידפוק בדלת להעיר אותך כבר בשעה שש בבוקר… הוא כבר מוכן, הוא לבוש, הוא חייל והוא הולך איתך. אתה הולך איתו יד ביד, ובדרך אומר לו, : "פשש… אבא הולך איתך, אני מרגיש כמו מצביא. לידי הולך חייל ששומר עלי. איזה יופי".
אם תשמור על גישה זו ותתמיד בה, הבעיה בדרך כלל תבוא על פתרונה!לעשות את הילד 'מתפלל'!!
הילד סוף סוף יושב לידך, אבל בוהה בסידור, לא ממש מתפלל…
צריך לדעת שהעידוד פועל את פעולתו בדרישות מציאותיות בלבד! לתפוס ילד בן שמונה-תשע, ולומר לו שיתפלל בשבת את כל התפילות מרישא לסיפא, זה קשה ומסובך מאד.. ולא רק לילד, אלא אף לאדם מבוגר זו היא משימה לא פשוטה…
לכן, נותנים לילד מספר קטעי תפילה שהוא יכול להתמודד איתם בהנאה, ובצורה איטית והדרגתית. לדוגמא, ילד בכיתה א' שיודע לקרוא מתפלל רבע שעה לכל היותר. להתפלל רבע שעה ברצף זה נחשב הרבה מאד!
לאחר שסיים את המוטל עליו שישאר יושב לידך, אפשר גם לשלוח אותו להפסקה. [רצוי שישוב לביתו לעזור מעט או לשחק, והיות ואם אינך יודע מי הילדים שנמצאים מחוץ לבית הכנסת, אין ראוי לאפשר לו לשחק עימם].
ילד צריך תמיד להישאר במצב שהוא רוצה עוד.. אם בתלמוד בתלמוד-תורה הוא מתפלל עשרים דקות, אם כך אז בתפילת שבת הוא יתפלל חמש דקות. את מה שאיפשרתי לו לקרוא, הוא ודאי יקרא טוב. אחרי חמש דקות אני אומר לו: "סליחה, אתה התעייפת, בבקשה לך הביתה". הוא אומר לי: "לא אבא, עוד חמש דקות".
"לא, לך תעזור לאמא, תשחק במשחקים. אחר כך תחזור".
והוא ממשיך לבקש. אך אני משיב: "בשום פנים ואופן".
לאחר מכן, משבחים אותו גם בבית. הילד לא ישכח להזכיר לנו שכשנבוא הביתה נספר לאימא איך הוא התפלל… טוב לו בתפילה, הוא נהנה. זה אירוע טוב בשבילו. זה מפגש טוב. הוא מקבל כבוד בתפילה. ההשתתפות בתפילה מביאה לו ממתקים וסוכריות. הוא מקבל תשומת לב ויחס, ונעים לו לבוא לתפילה.
ממילא לא עולה בדעתו לא להגיע לתפילה, ומצב של לא להגיע לתפילה – מהווה עבורו עונש. אם תאמר לו לא להגיע לתפילה, הענשת אותו, הוא יהיה במצוקה קשה…
וכל כך למה?
משום שמקום התפילה מהווה עבורו מקור להרבה דברים טובים. במקום הזה הוא התגדל! במקום הזה הוא התעלה!
וכך גם בכל נושא שאנחנו רוצים להפנים לילד, צריך להפנים לו את זה בצורה חיובית – בהתאם לדרגה שלו.
כל אבא חפץ ומייחל שהילד בן התשע יבוא איתו לבית הכנסת. והאמת היא, שגם הילד עצמו חפץ לבוא איתך, ולאחר שהוא יגיע לבית הכנסת הוא ודאי ישמח ויהנה, אך כרגע נעים לו יותר להישאר תחת השמיכה, ובפרט בימי החורף הקרירים, וממילא הוא לא קם.
לאחר שהתייאשת והלכת, הוא התעורר, והגיע בסיום קריאת התורה…
כאן המקום לעודד אותו!!
ישנה דרך אחרת, והיא הדרך השלילית, שממנה צריך להתרחק בתכלית הריחוק – "עכשיו הגעת? כל כך מאוחר, מה נשאר מהתפילה, טוב שלא הגעת בעוד רבע שעה. באת בשביל הממתק שמחלקים בסוף התפילה?"
מי שמבין מה זה עידוד, מבין שזה פשוט לא שייך…
עידוד הוא לומר לילד, : "באמת יפה מאד. תשמע, ילד כמוך ככה קם מהשמיכה, אחים שלך הקטנים עוד שוכבים במיטה, ואתה הגעת לתפילה למרות הגשם..".
תסתכל עליו בעין טובה, ותאמר לו את כל מה שאתה חושב. "אתה הגעת לבית הכנסת, ברוך ה'. הגעת ברבע לתשע ותספיק להתפלל מוסף, . תשמע, אני ממש נהנה ממך".
בהתנהלות כזו, המפגש שלו עם בית הכנסת יהיה חיובי. נכון, רבע לתשע זו שעה מאוחרת, אולם ישנם דברים אחרים טובים שהוא כן עשה – ויתר על השמיכה, קם, עזב את המשחקים, והגיע…
לאחר התפילה, בשעת הקידוש, אתה גומר עליו את ההלל מול כולם! "תדעו לכם, יצחק גיבור גדול. היום הוא התגבר וקם למרות הגשם והלך לבית הכנסת. ממש התרגשתי והתפעלתי ממנו".
שבת לאחר מכן הוא ידפוק בדלת להעיר אותך כבר בשעה שש בבוקר… הוא כבר מוכן, הוא לבוש, הוא חייל והוא הולך איתך. אתה הולך איתו יד ביד, ובדרך אומר לו, : "פשש… אבא הולך איתך, אני מרגיש כמו מצביא. לידי הולך חייל ששומר עלי. איזה יופי".
אם תשמור על גישה זו ותתמיד בה, הבעיה בדרך כלל תבוא על פתרונה!לעשות את הילד 'מתפלל'!!
הילד סוף סוף יושב לידך, אבל בוהה בסידור, לא ממש מתפלל…
צריך לדעת שהעידוד פועל את פעולתו בדרישות מציאותיות בלבד! לתפוס ילד בן שמונה-תשע, ולומר לו שיתפלל בשבת את כל התפילות מרישא לסיפא, זה קשה ומסובך מאד.. ולא רק לילד, אלא אף לאדם מבוגר זו היא משימה לא פשוטה…
לכן, נותנים לילד מספר קטעי תפילה שהוא יכול להתמודד איתם בהנאה, ובצורה איטית והדרגתית. לדוגמא, ילד בכיתה א' שיודע לקרוא מתפלל רבע שעה לכל היותר. להתפלל רבע שעה ברצף זה נחשב הרבה מאד!
לאחר שסיים את המוטל עליו שישאר יושב לידך, אפשר גם לשלוח אותו להפסקה. [רצוי שישוב לביתו לעזור מעט או לשחק, והיות ואם אינך יודע מי הילדים שנמצאים מחוץ לבית הכנסת, אין ראוי לאפשר לו לשחק עימם].
ילד צריך תמיד להישאר במצב שהוא רוצה עוד.. אם בתלמוד בתלמוד-תורה הוא מתפלל עשרים דקות, אם כך אז בתפילת שבת הוא יתפלל חמש דקות. את מה שאיפשרתי לו לקרוא, הוא ודאי יקרא טוב. אחרי חמש דקות אני אומר לו: "סליחה, אתה התעייפת, בבקשה לך הביתה". הוא אומר לי: "לא אבא, עוד חמש דקות".
"לא, לך תעזור לאמא, תשחק במשחקים. אחר כך תחזור".
והוא ממשיך לבקש. אך אני משיב: "בשום פנים ואופן".
לאחר מכן, משבחים אותו גם בבית. הילד לא ישכח להזכיר לנו שכשנבוא הביתה נספר לאימא איך הוא התפלל… טוב לו בתפילה, הוא נהנה. זה אירוע טוב בשבילו. זה מפגש טוב. הוא מקבל כבוד בתפילה. ההשתתפות בתפילה מביאה לו ממתקים וסוכריות. הוא מקבל תשומת לב ויחס, ונעים לו לבוא לתפילה.
ממילא לא עולה בדעתו לא להגיע לתפילה, ומצב של לא להגיע לתפילה – מהווה עבורו עונש. אם תאמר לו לא להגיע לתפילה, הענשת אותו, הוא יהיה במצוקה קשה…
וכל כך למה?
משום שמקום התפילה מהווה עבורו מקור להרבה דברים טובים. במקום הזה הוא התגדל! במקום הזה הוא התעלה!
וכך גם בכל נושא שאנחנו רוצים להפנים לילד, צריך להפנים לו את זה בצורה חיובית – בהתאם לדרגה שלו.
להזמנת הספר אבני דרך, המתכון לחינוך הילדים, מאת מורנו הרב שליט"א הקש כאן
