איך נינצל מהאומיקרון?

הערב (אור ליום שני, ב' בטבת) מדליקים את שמונה נרותיה של החנוכיה, ואז מתחיל יומו האחרון של החג, שנמשך עד כניסת השבת. יום זה נקרא "זאת חנוכה", בשל הקריאה של היום השמיני. הקריאה מחומש במדבר (ז' פ"ד – ח' ד') מתחילה בנשיא לבני מנשה שהוא המקריב ביום השמיני, וממשיכים עד הנשיא השנים עשר ומסיימים ב"זאת חנכת המזבח".

החסידים נוהגים ביום זה להרבות מעט בסעודה, תוך שירות ותשבחות. מקור המנהג הוא על פי דברי המדרש (שיר השירים א' ט'), בו נאמר: "עושין סעודה לגמרה של תורה", וכן נוהגים בגמר המצווה. ביום זאת חנוכה מציינים בשמחה את הזכות להדליק את נרות החנוכה במשך שמונה ימים.

זרע של קיימא – בעל בני יששכר (כסלו מאמר ב') כותב: "בחנוכה יש מקום לעורר פקודת עקרים ועקרות כעין ראש השנה, הנה לדעתי עיקר העניין עיקר הסגולה ביום האחרון הנקרא בפי כל 'זאת חנוכה'".

פרנסה – יום "זאת חנוכה" הוא עת רצון לקבלת תפילותינו להצלחה בפרנסה, מתוך כבוד. בעל ה'אמרי נועם' מדזיקוב כותב במאמרו על חנוכה (חלק א') כך: "ידוע מה שהצדיקים אומרים אשר עת מוכשר להמשיך פרנסה טובה לישראל הוא 'זאת חנוכה', וכמו כן בשמיני עצרת שהוא שמיני של חג, מברכים הגשם הרומז על גשמיות ופרנסה, כי 'זאת חנוכה' (שהוא גם יום שמיני) הוא במלכות".

בספר "בית אהרן" על חנוכה מובא: "נר השמיני של חנוכה היא אותה בחינה עצמה של שמיני עצרת, ולכן אומרים הצדיקים שבחנוכה היא גמר חתימה".

רבי דוד שפירא מדינוב, בנו של ה"בני יששכר", אמר שאביו אמר בשם צדיקים שמראש חודש אלול עד חנוכה מאירה ברקיע כעין תבנית יד הפשוטה לקבל בעלי תשובה.

רבי ישראל מרוז'ין (נר ישראל, חלק ב', עמ' י"ח) כתב כך: "מה שצדיקים יכולים לפעול מה' יתברך בראש השנה ויום הכיפורים, יכול כל יהודי לפעול בזאת חנוכה".

נגישות