'אמא, אני לא אוהב לאכול מרק…'
זמן הארוחות הוא זמן שעלול להיות מועד לפינוק מיותר ומזיק.
אל לנו להיכנע לכל סדרי העדיפויות של הילד בין סוגי המאכלים. אם באופן קבוע המגמה של הילד היא להתלונן על מה שמוגש לו, 'כן טעים', 'לא טעים', 'כן רוצה', 'לא רוצה', 'העוף לא נראה לי', באופן כזה אין להיכנע, "זה מה שיש, וזה מה שאוכלים".
אם תיכנע, ותאמר לילד "ניתן לך מה שתרצה, העיקר שתאכל משהו…", הילד יקלוט ויפנים את המעלה והחשיבות שיש לאכילה בעיני הוריו, ולכן הוא ירשה לעצמו לדרוש דרישות מוגזמות, מתוך תקוה שהוריו לבסוף יכנעו לכל דרישותיו.
ולכן גם כאן עלינו להציב עמדה יציבה כבר מגיל קטן – גיל בו הוא בר הבנה, הוי אומר מגיל שנתיים בערך.
גם אם הילד מסרב לאכול את ארוחת הצהריים, עליכם להבהיר לילד שזה הוא האוכל ואין אחר בלתו. זה מה שהכינו ואין לנו תפריט שאפשר לבחור מתוכו מאכל אחר…
ואם בכל זאת הילד יחליט לעמוד על שלו, נבהיר לו שאין מאכל אחר לאחר הזמן שנקצב לארוחה על ידי ההורים. כמו כן אין 'נשנושים', לא פותחים את המקרר, לא מחפשים בארונות, ולא מאפשרים לו לאכול עוגיות או שאר מיני חטיפים. על ההורים לעמוד על שלהם ולא להיכנע, ועל ידי כך לעקור מנפשו של הילד את הטבע השלילי שהוא אוכל מה שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה.
יתרה מזו, את ארוחת הצהריים שאותה הוא סרב לאכול, מגישים לו בתור ארוחת הערב… בשום אופן לא נכין לו ארוחת ערב שונה. הארוחה ממתינה לו, וכך הוא יוכל להגיע למצב שבו הוא יתחנך לאכול את מה שמגישים לו ללא בעיות.
אין להיגרר אחר הדרישות, אפילו אם להורים הן הרבה יותר נוחות. למרות שנוח להורים להניח את הילד במיטה עם בקבוק משקה ממותק, עדיף יותר למלאות את הבקבוק במים בלבד!
משום שאם תיכנע תמיד לדרישותיו, הילד יְפַתֵּח הרגלים מוטעים ושליליים!!!
נכון יותר לתת לו בקבוק עם מים, ולא להיכנע להתמרדותו. אמנם הילד יבכה ויזרוק את הבקבוק. אבל אתה, תרגיע אותו ותגיש לו שוב את הבקבוק. תלטף אותו, ותסביר לו שהמים הם הדבר הכי טוב עבורו. וגם אם הוא ימשיך לבכות ולהגביה את קולו ולרקוע ברגליו, לא נורא, תלך, ושוב פעם תחזור ותנסה להרגיעו, וחוזר חלילה. אל תיכנע לדרישותיו.
כך הוא יעבור מהלך, שדרכו הוא יבין: 'זה מה שיש – ועם זה צריך להסתדר'…
לפעמים צריך לוותר לילד!
מובן שאין כוונתנו להגיש לילד מאכל או משקה שהילד ממש מואס בו, מאכל מסוים שהוא אינו סובל את טעמו. במקרה כזה אין לחייב את הילד לאכול ולגרום לו צער.
יש להבחין בין שני המקרים, ולהכיר בסיטואציה מתי הילד מואס במאכל – ומתי הוא מתפנק. כמו כן, אם הילד מצוי בסערת רגשות, מצוקה מסוימת, והבנת שזה לא הזמן המתאים ללחוץ אותו לאכול, עדיף לעת עתה להניח לו.
ולכן נדגיש, שהדברים הנאמרים נכונים באשר לשגרה שחוזרת על עצמה, אך אם קורה אירוע חד פעמי שבו הילד מגלה סימני סירוב מחמת עייפות, או ירידה במצב רוח, ודאי שאפשר להתגמש ולבוא לקראת הילד, אך לשים לב שלא כל יום יהיה אירוע חריג היוצא מן הכלל…
