'ארבעה בנים' דורשים מחמאות…

הכמיהה למחמאות משותפת לכל הילדים, ולכל אדם בעולם, אך אופן הבעת הצורך במחמאות משתנה בהתאם לאופיו של הילד. ניתן להבחין בארבעה סוגי דרישת מחמאות: 1. בקשה מפורשת, 2. שאלות מרמזות, 3. שתיקת ציפייה, 4. התנהגות שלילית.

הקבוצה הראשונה היא: ילדים אשר מטבעם יודעים לבטא את הכמיהה למחמאות בדרכים יפות
הם בריאים בנפשם, ובעלי פתיחות ובטחון. אותם ילדים, שככל הנראה נולדו עם ניחנו בכושר תקשורת מולד, ממילא נמצאים בדרגת הסיכון הנמוכה ביותר. כאשר הם זקוקים למחמאות, הם ניגשים להורים, ומבקשים זאת – "אני צריך חיזוקים, אני קצת עצוב, אולי תחזקו אותי? תאמרו לי מספר דברים טובים על עצמי".
אותם ילדים הם בעלי מדרגה, אמנם הם מעטים. שמעתי שישנם כאלה ילדים. לא מזמן ניגשתי לאחד הילדים ואמרתי לו שצריך לשפר נקודה מסויימת. הוא אמר לי: "אבא, עכשיו קשה לי לשמוע על זה. אני צריך חיזוקים". זה נפלא, הוא ממש ממיס אותך. אתה מיד נענה לבקשתו…

רוב הילדים נמצאים בקבוצה השניה: ניגשים להורים ורומזים להם על התאבון למחמאות
הוא מכין לאביו קפה ומחכה וממתין בסבלנות למחמאה. והיה, אם אביו נכשל ולא החמיא, בדרך כלל 'כאן הבן שואל', איך היה הקפה? מספיק סוכר? איך הסלט? החתיכות מספיק קטנות? היה מספיק מלח? איך השטיפה? הכלים מספיק נקיים? אבא, מה אתה אומר על הכתב שלי?
ילד כזה פונה להורים בשאלות עקיפות, אך מאחורי המילים שלו מסתתרת הבקשה האילמת למחמאות וחיזוקים. ילד מהסוג הזה, הוא עזרה גדולה להורים, משום שכשהוא חש בחיסרון, הוא יודע לבטא ולבקש זאת בצורה נעימה ועדינה. פעמים רבות ההורים שוכחים מלחזק, ואותם ילדים הם שליחים ממרום…
הילד סידר את חדרו, ושכחת להחמיא, והוא שואל: "איך החדר? נקי, אבא? הרגע סידרתי". ואם אינך סמוך ונראה לחדר, הוא מנסה לגרור אותך לשם, ושואל בתמימות: "אבא, היכן להניח את זה, האם הנחתי את זה במקומו הראוי?" אם הוא הזכיר לך לאחר ששכחת, אמור לו: "הא, איזה יופי. איזה סדר, כל דבר במקום. גם את הריצפה שטפת למרות שלא ביקשו ממך. יפה מאוד. ילד אחראי".
אבל שימו לב! במקרים שהילד מזכיר להוריו להחמיא לו, על ההורים לנקוט במשנה זהירות.
ונסביר: אם הילד מבקש מאביו מחמאות, ואביו עונה: "אין לי זמן", זה נורא ואיום. ילד שמגיע ומבקש מחמאות בעזרת הרמזים כעני המחזר על הפתחים, ובמילים אחרות הוא אומר: "בבקשה, תן לי מעט תשומת לב, בבקשה, משהו קטן", וברור לילד שאביו הבין את הרמז, ואף על פי כן האבא מתעלם, זו טעות וכישלון בחינוך!!
לפני כן, יכול להיות ששכחת, אך לאחר שהילד רמז לך, ואף על פי כן לא נענית לבקשתו, הוא עלול לחשוב: "אבא לא מעריך אותי, אז אני באמת לא שווה..". לאחר שמבחינתו הוא לא שווה, מכאן והלאה הדרך לירידה תלולה, והיא עלולה להיות הרסנית, חס וחלילה.
אם אביו יענה לו בחוסר טקט משווע: "אין מספיק מלח, תביא עוד מלח", אין זה אלא כישלון.
חשבת באמת ובתמים שזו היא כוונת שאלתו??
כל השאלות התמימות הללו של הילדים, מצביעות לעבר כיוון אחד – "מחמאות ותשומת לב!".

הילדים השקטים נמצאים בקבוצה השלישית: בקשת המחמאה באמצעות שתיקה..
דרך נוספת להשגת המחמאות, אותה אפשר למצוא בילדים שקשה להם לתרגם את תחושת ליבם ולהעלותם ולהעלותה על דל שפתם, היא באמצעות השתיקה. חולשה זאת נובעת הן מחמת טבעם ואופיים השקט, או מחמת גילם המוקדם הנע בין שנתיים לארבע-חמש.
לפתע, הנך מגלה לצידך ילד עומד ומתבונן בך. האווירה אותה הוא משרה, היא שאתה אדם פוטוגני או לחילופין אתה נראה כבאבא או איזה אדמו"ר והוא נהנה להתבונן בך…
אמנם, לא כך הם פני הדברים. נסה לומר לו מילים טובות והערכה במשך סך הכל שישים שניות, ותראה שהוא ממשיך בדרכו!
למפרע מסתבר, שהוא היה זקוק לחיזוק ממך!!
לעתים נוצר מצב בו אינך מבין מדוע הוא עומד כאן. הוא מסתכל עליך, ואתה גם כן מסתכל עליו ופשוט לא מבין, "'מה הוא רוצה?"?'
לפעמים זה גם מציק. בדיוק הרגע הגעת הביתה, או שאתה יושב ולומד, או אוחז באמצע ארוחת צהריים, והוא מגיע ומסתכל לך על האוכל. הילד איננו רעב ללחם, הוא כבר הספיק לאכול את ארוחת הצהריים שלו, והוא גם לא נראה מעוניין במנה נוספת, ואם כך, מה הוא עושה כאן?
בדרך כלל התגובה הטבעית היא: "אולי תלך לשחק? ילד, לך לשחק בלגו.."
הילד הבין טוב מאד את המסר, והוא אחד: 'אתה מפריע כאן…'
שים לב, לא זו בלבד שלא קיבל את מבוקשו ולא השבעת את רעבונו, אלא אף פעלת ההיפך מכך. אם וכאשר מקרה זה יחזור על עצמו שוב ושוב, לבסוף הילד יעמוד על סף יאוש, ולא יבוא פעם נוספת, ובכך הוא נכנס חבר לאותה קבוצה הנמצאת בדרגת הסיכון הגבוהה ביותר, שאינם מקבלים חיזוקים, וגרוע מכך, שאינם מבקשים ומספרים שחסר להם. הם כונסים בעצמם חוסר זה, ואינם מבטאים זאת.
אלו אותם ילדים שנעלמים בין הכסאות. נעלמים בין כל הילדים. הם נראים כמו כולם, ולנו הם נראים בסך הכל כילד מופנם, אולי הוא אפילו ייראה לנו כילד צדיק, שאיננו זקוק בכלל לתשומת לב.
אבל, כשהילדים האלו גדלים, הם מגיעים לכזאת דרגה, שכאשר מחזקים מישהו, הם מצטרפים "ו"מחזקים" גם הם… אלא שבזה הם מעידים על עצמם – אנחנו לא. הוא צדיק, אנחנו לא.
ספק גדול אם מום זה הוא מום עובר, והסכנה המרחפת על ראשו של הילד היא גדולה!
לכן, מוטלת על ההורים האחריות לחפש, לאתר ולזהות את אותם ילדים, ולהעניק להם את החיזוקים והמחמאות הדרושים להם כל כך. תשקיע יותר מחשבה ותשומת לב על מנת לזהות את אותם ילדים. אם קשה לכם לזכור, אפשר פשוט לנהל יומן בו תכתבו מתי לאחרונה חיזקנו את דוד, מתי חיזקנו את מוישה הקטן, מתי בפעם האחרונה ישבנו לדבר עם פלוני.

הקבוצה הרביעית משתמשת בדרך שונה להשגת המחמאות: התנהגות שלילית
הילדים שבקבוצה זו, נמצאים ברמת סיכון גבוהה, אך לא כקודמיהם שאינם דורשים כלל את המחמאות. הם אכן מבקשים ומחפשים את המחמאות מהוריהם, אלא שמשתמשים לצורך כך בדרכים שליליות. מי שאינו אמון על שיטתם, עלול לתת להם את ההיפך: עונשים, ביקורת, וכדו'. ; בשעה שההתנהגות השלילית אינה רק ביטוי כואב למצוקה נפשית בה הם שרויים.

נגישות