בית הכנסת

שאלה


לכבוד הרב, יש לי בן בגיל 3 וחצי, ובשבתות האחרונות, אחרי לחץ מצד הבית, התחלתי להביאו לבית הכנסת בשבת קודש, אלא שהילד קשה לו לשבת במקומו, זז ונע, מסתכל ומתסקרן, ושאלתי היא אם באמת להפסיק עם זה ולהשאירו בבית, או לחכות כדי שיתרגל, ובאמת מה הדרך הנכונה בלהרגיל את הילד למציאות של בית הכנסת, תודה רבה.    

תשובה


התנהגות הילד, הינה טבעית לחלוטין ובפרט בפעמים הראשונות שנפגש עם ביהכ”נ והמקום חדש לו, ומסקרן מאד. משום כך עלינו לערוך לו הכרות משותפת, שלא בזמן התפילה, עם הסביבה החדשה. דהיינו הכרת ארון הקודש, הבימה , הספריות וכו’. אמנם, בשעת התפילה יש להרגילו מקטנותו, שבית הכנסת אינו מקום משחק וטיול, אלא מקום תפילה. ולכן נרגילו לכך מעט מעט וכדלקמן.

עיקר הקושי בהקניית ההרגלים הנכונים הוא:

1.הישיבה הרצופה במקום אחד לזמן ממושך

2.חוסר התעסוקה, בפרט כשהילד עדיין איננו יודע לקרוא כדבעי

אופן הקניית ההרגלים הנכונים:

תחילה יש להכינו על ידי תיאור בצבעים חיים כפי גילו על קדושת המקום ולמי מתפללים, חובת השמירה על השקט וכו’. אחר כך אפשר להביאו לסירוגין לתפילה קצרה עם תעסוקה, שקית ממתקים וכדו’, כך שפחות ימשך להתרוצצות. ככל שהילד יודע יותר לקרוא אפשר להעלות את המינון, ובד בבד להמעיט בתעסוקה החיצונית ולעודד אותו על ידי פרסים להשתתף בתפילה ע”י עניית אמן והתפילה בעצמה.

בנוגע לשלום-בית, יש לעשות שאלת רב.  

 

לשיתוף המאמר:

[addtoany]

 

 

למסירת פדיון נפש
נגישות
בזמן ששבעת הרועים הקדושים באים לחסות בצל סוכותינו,
ולהשרות מרוחם המרוממת עלינו ועל בני ביתינו,
מצווה אותנו הזהר הקדוש להאכיל על שולחננו ‘אושפיזין’ שתרגומו- ‘אורח’, ולשמח את ליבו ולשמוח איתו.
למאמר על סוכות לחצו כאן 

 ***

אין באפשרותכם לזמן עני על שולחנכם?

לחצו כאן, ונדבו ‘מעות אושפיזין’,

בכך תזכו להשראת רוחם של האושפיזין הקדושים.