בלעם בן בעור – ביוגרפיה בקיצור

בלעם בן בעור – ביוגרפיה בקיצור

פעם הראשונה שאנו מגלים את בלעם, זה ביושבו לפני פרעה מלך מצרים.

הוא מוזכר בהקשר להתייעצות שביקש מפרעה משלושת יועציו איוב, יתרו ובלעם מה לעשות עם תחזית האסטרולוגים שצפו שעתיד להיוולד לבני ישראל, מושיעם. ואיך ניתן למנוע?

ואז כתוב שבלעם יעץ "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", מכיון שראה שכשלונו של המושיע (משה) יהיה במים, (מי מריבה).

לאחר לידת משה והצלתו. ולאחר שהתגדל והבין בלעם שהוא המושיע, חרד ממנו מאוד ככל בית פרעה, וחשש שינקום בו על עצתו הנ"ל, קם לקח את שני בניו 'ינוס' ו'ימברוס', וברח לארץ כוש.

בהגיעו לכוש, נחשב שם לאדם מכובד ומקורב למלך.

ברבות הימים, יצא למלחמה קוקונוס מלך כוש בבני המזרח. ובצאתו למלחמה הותיר בה את בלעם ושני בניו על מנת לשומרה.

בלעם ראה במצב זה הזדמנות להשתלט על ארץ כוש, ופנה לתושבים שנותרו ולא יצאו למלחמה ושכנעם לתת לו את כתר המלוכה, העם השתכנע והמליכו למלך כוש ואת שני בניו לשרי צבא.

בכדי להתגונן מצבא קוקונוס, הגביהו מאוד את החומות משני צדדי העיר, ומהצד השלישי חפרו בארות גדולות לרוב והזרימו אליהן את נהר כוש שמילא הכל מים, ומהצד הרביעי הביאו נחשים לרוב בכח הכישוף, והנחשים מנעו את אפשרות הכניסה והיציאה.

לאחר ניצחון קוקונוס במלחמה על בני ארם והמזרח, חזר המלך קוקנוס עם כל הצבא וראו שהחומות הוגבהו מאוד. בתחילה חשבו שמחמת העדרותם הממושכת הגביהו התושבים את החומות מאימת מלכי כנען.

הם ניגשו אל השערים אבל הם היו נעולים והשומרים לא הסכימו לפתוח להם.

הם התחילו להילחם ובקרבות על השערים מתו מאה שלושים חיילים, ביום השני ניסו להילחם מהצד של הנהר אך שם טבעו בבארות שלושים פרשים.

המלך קוקנוס ציווה לעשות רפסודות כדי לעבור לעיר, ואכן עשו עשר רפסודות וניסו לעבור אך התהפכו מעל הבארות, כיון שהמים התגלגלו כזרם ריחיים וטבעו שם מאתיים חיילים.

ביום השלישי ניסו מהצד של הנחשים אך מתו מאה שבעים חיילים, ולכן הפסיקו להילחם, והטילו מצור על כוש במטרה להכניע אותה.

המצור נמשך כתשע שנים. במהלך שנים אלו ברח משה רבינו מארץ מצרים והצטרף למחנה קוקונוס, שם כיבאו אותו מאוד והוא מונה ליועץ מלך כוש.

לאחר תשע שנים, מת קוקונוס המלך, והעם המליכו עליהם ברצון את משה למלך ארץ כוש.

למחרת ההמלכה, פנו אליו כל הצרים על המדינה, וביקשו ממנו עיצה איך לכובש את ארצם, אחרי שתשע שנים לא ראו את ביתם ומשפחתם.

משה הורה להם ללכת ליער ושכל אחד יביא אפרוח של חסידה. הם הביאו את האפרוחים וגידלו אותם. לאחר שגדלו האפרוחים ציווה המלך משה לא לתת לחסידות לאכול במשך יומיים.

ביום השלישי ציוה המלך משה ללכת להילחם מהצד של הנחשים, ואכן הלכו להילחם והחסידות המורעבות אכלו את כל הנחשים.

מיד פרצו אל כוש ונלחמו עד שכבשו אותה. כתוצאה מהקרבות מתו מתושבי כוש אלף ומאה אנשים, אך מחיילי המלך משה לא מתו כלל.

המלך משה נכנס אל כוש ומלך עליה, ובלעם ובניו ברחו דרך השערים ושבו למצרים אל פרעה.

במשך הזמן, וככל הנראה אחר יציאת בני ישראל ממצרים וחורבנה, העתיק בלעם את מושבו לארץ ארם לעיר פתור.

לשם הגיעו אליו שליחי בלעם לקלל את ישראל, ככל הסיפור הידוע.

מיתתו

בתורה מובא שבני ישראל לחמו במואב אחרי שהכשילו אותם בחטא, ואז כתוב ש"את בלעם הרגו בחרב".

בנביא יהושע מובא גם (בתיאור מלחמת מדין האמורה), "ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב אל חלליהם".

בגמרא מסכת סנהדרין (קו:) מובא, שמין אחד אמר לר' חנינא, "אני ראיתי כתוב ב'פנקסיה דבלעם', שהרגו פנחס ליסטאה, והוא בן 33 במותו".

הנתון האחרון סותר הרבה מן האמור לעיל, כי אם היה אצל פרעה, היה צריך להיות מעל גיל 100 במותו.

כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים, מתלמידיו של בלעם הרשע.

עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו.

עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע.

מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע?

תלמידיו של אברהם אבינו, אוכלין בעולם הזה, ונוחלין בעולם הבא, שנאמר, להנחיל אוהבי יש, ואוצרתיהם אמלא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנום, ויורדין לבאר שחת, שנאמר, "ואתה אלהים תורידם לבאר שחת, אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, ואני אבטח בך".

אבות, פרק ה' משנה י'ט

נגישות