[divider height="30" style="default" line="default" themecolor="1"]
סיפור תחנות חייו של דוד המלך מייסד שושלת בית דוד ששלטה ביהודה במשך כ-420 שנה עד חורבן הבית הראשון. נעים זמירות ישראל מחבר ספר תהילים.העביר בורא העולם לפני אדם הראשון את כל הנשמות שעתידים להיבראות, והנה רואה אדם הראשון נשמה זכה וטהורה, אבל לא תשהה בעולם יותר מדקות ספורות, הצטער מאוד אדם הראשון, וביקש מה' שייקח שבעים שנה מחייו וייתנם לאותה נשמה, נשמת דוד המלך.
ילדותו של דוד המלך
ישי, אבי דוד, היה צדיק הדור, עד שאומרת הגמרא עליו, שהוא אחד מהאנשים הבודדים שלא מתו בגלל חטא, אלא רק מחמת החטא שהחטיא הנחש את חוה.ולישי זה נולד בן, אחר מספר בנים שהיו כולם צדיקים, וכשיצא ראו כולם שהוא אדמוני, וחשבו עליו שהוא ממזר, ואף אביו ואחיו חשבו כך עליו, וכולם דחו אותו, וייחלו ש..ימות מחמת שחשבו שנולד פסול, ואף אחד בעולם לא האמין בו פרט לאמו, שידעה שהוא כשר.ומחמת שרצו שימות, שלחוהו לרעות את הצאן במדבר, בחשבם ששם תטרוף אותו חיה רעה וימות, אך ה' שמר עליו והציל אותו.ושם כשהיה בודד ונרדף מצא את קונו, ועבד אותו למרות כל הקשיים והבדידות, למרות שכל ישראל היו נגדו, (מחמת שהגיע מרות שהייתה מואבית, וכתוב לא יבוא מואבי בקהל ה'), ומשפחתו גם לא האמינו בו, מחמת שטענו שהוא ממזר.ומתוך הקשיים האלו התחשל וגדל, וצמח להיות הרועה השביעי דווקא בגלל שלא התייאש, בגלל שהמשיך לעבוד את ה' למרות שכולם אמרו לו שאין לו שייכות לה', וגדל ונהיה דוד מלך ישראל.
משיחת דוד למלך
ויהי היום והגיע לבית לחם, עיר מגורי משפחת ישי אבי דוד, איש האלוקים הנביא שמואל, וגילה שה' בחר באחד מבניו של ישי שיהיה מלך ישראל, (עוד בחיי שאול המלך), וביקש מישי שיביא לפניו את כל בניו, על מנת לראות במי בחר ה'.ישי בהיותו בטוח שדוד אינו בנו מחמת הפסול, לא קרא כלל לדוד לבוא לשמואל לראות אם בחר בו ה', ושמואל הנביא לקח את קרן של שמן המשחה, והחל להעבירה מעל לראשם של בני ישי, והנה על אף אחד מבניו לא נשפך השמן מהקרן, ושמואל בפליאה שאל את ישי "היש לך עוד בן", וענה לו " כן, הוא במדבר רועה את הצאן", וענה שמואל "קראוהו שיבוא, כי לא נשב לאכול עד שיבוא".וכשבא דוד הנער, ראה אותו שמואל והנה "נער אדמוני ויפה עיניים", ושמע את ה' קורא ואומר לו "קום ומשחהו כי זה הוא", ובאותו מעמד משח שמואל את דוד למלך על ישראל, ואחיו ואביו התחרטו על מחשבותם עליו, והוא עצמו העיד בספר התהילים, "לא גבה ליבי" – בשעה שמשח אותי שמואל למלך על ישראל.
נישואי דוד
אחר תקופה נערך קרב, אחד מיני רבים, של ישראל נגד פלישתים, וגלית הרשע (שהיה בן דוד של דוד המלך, דרך אימו ערפה אחות רות המואבייה) חרף את ה' בורא העולם, וכל ישראל פחדו להילחם בו מחמת גודלו וחוזקו, ושאול המלך הבטיח שמי שילחם בו וינצחו ייתן לו את ביתו לאשה.וכששמע דוד המלך את קללות גלית הרשע, הציע שהוא ילך להילחם בו, והלך להילחם בו עם תרמיל הרועים שלו, וירה לעברו אבנים במקלע רועים, ועשה ה' נס והאבן חדרה לו מתחת לקסדה המשוריינת שלו, והוא נפל ארצה, והוציא דוד את חרבו של גלית מנדנה, והרגו.לאחר אותה מלחמה, קיים שאול המלך את הבטחתו, ונתן את מיכל ביתו לדוד לאשה, ומאותו יום קינא שאול בדוד, והחל לרודפו.
מנוסת דוד
וכך עברו שנים של רדיפה קשה ומרה, כשדוד בורח ממקום למקום עם קומץ נאמנים, שאותו קומץ היה אנשים "מרים ומדוכאים", והוא בשלו לא עוזב את ה', ואת ההנהגה הראויה למנהיג בישראל.פעם הזדמן לו להיות יחד עם שאול בתוך מערה, ושאול היה לבדו ולא ידע שדוד נמצא במערה יחד עם כל אנשיו, והפצירו אנשי דוד במלכם שיהרוג את שאול, ודוד למרות שהיה נרדף על ידו, ענה ואמר להם "חלילה לי לפגוע במשיח ה'".כשהגיע זמן דוד למלוך, ניצחו הפלישתים במלחמה והרגו אף את שאול המלך, וכששמע על כך דוד הצטער מאוד, וספד לו מספד תמרורים.
המלכת דוד
לאחר פטירת שאול המלך, עליו השלום, הומלך דוד למלך על העיר חברון, ושם מלך במשך שבע שנים, ולאחר מכן הומלך על כל ישראל.גם אחרי שהיה מלך על כל ישראל, לא ישב על כסאו בשלווה, אלא באחד הימים בנו אבשלום מרד בו, וגרם לו לברוח מכיסא מלכותו, ואחרי מלחמה בבנו ואנשיו, ואחרי הריגת בנו על ידי יואב שר צבא דוד, דבר שהיה בניגוד לרצון דוד המלך, שדרש לתפוס את בנו חי, חזר דוד לשבת על כסא מלכותו.
יורש כיסא דוד
לעת זקנותו, כשנתעורר הצורך להעמיד יורש לכיסא מלכותו, קפץ בנו אדוניהו והכריז על עצמו כמלך, דבר שהיה ללא שאלת דעתו של דוד, שדוד הבטיח לאשתו בת שבע שבנה שלמה יהיה למלך על ישראל.לבת שבע שבאה להזכיר לדוד על הבטחתו, הצטרף נתן הנביא, שגם הזכיר למלך ששלמה צריך לשבת על כיסאו, ודוד נענה להם, ועוד בחייו המליך את שלמה למלך על ישראל.דוד המלך נאסף אל עמיו, בגיל שבעים שנה, בחודש סיוון ביום חג השבועות, ולכן נוהגים כל ישראל לקרוא ביום זה מגילת רות, שהיא בעצם מגילת יוחסין לדוד המלך, וזה טעם כתיבת המגילה.