דיבור נקי

שאלה


לכבוד הרב שלום. ישנה תופעה שמאד מתסכלת אותי ואת אישתי, ואנחנו מרגישים ממש אובדי עצות בענין, והיא שבני בן ה-9, שאנחנו מאד מאד משקיעים בחינוכו, זה תקופה החל לחזור הביתה מן התלמוד תורה עם כל מיני ‘מילים’ לא טובות בכלל, ומדביק את אחיו הקטנים, וכל השיחות שדיברנו עם הרב’ה והמנהל, אינו מועיל כלל. ושאלתנו היא כיצד אפשר לשמור על סגנון דיבור נקי ויהודי כנגד סביבה שמדברת באופן לא נקי ושלא ישמע בביתנו כל מיני ‘מילים’ ו’סלנגים’ למיניהם.

תשובה


ככלל עלינו תמיד לזכור, כל שאלה חינוכית היא שאלה כלפי הילד ולא כלפי סביבתו. המלמד, המנהל, החברים. ואם האב עוסק – במנהל [שאינו שם גבול בת”ת] או ברב’ה [שאינו מטיף בנושא] או בחברים… הינו סוטה ממטרתו שהיא לחנך את בנו, לדבר בלשון נקיה.

יש לציין שבהחלט לאחר שהשקענו את חלקנו בחינוך בננו בהקניית הדיבור נקי וטהור על ידי עידוד, חיזוק ודברי מוסר מחז”ל, פרסים ומבצעים וכד’, כעת, אם נצטרך, אפשר יהיה גם כן להשתמש במנהל או ברב’ה כעוד ‘עזר’ בענין החינוך.

כל מטרתנו בחינוך היא להקנות הרגלים נכונים לחניך, גם כאשר הוא נמצא בסביבה שאינה מקפידה די הצורך בדברים שחונך בהם. יתירה מזו, התנהגתו של בנינו בסביבה שונה, הינה בעצם “מדד” עד כמה הצלחנו בהפנמת ההתנהגות ובערכים שרצינו.

ולעצם השאלה: צריך לדעת שיתכן שהילד מדבר כך כדי למשוך תשומת לב, ואם כן עלינו להרבות ב”צומי” חיובי. ישנם ילדים שאינם יודעים מה הם שחים, ולכן עלינו להסביר להם מעט את המשמעות של “הסלנג” ולתת להם “אוצר מילים” שונה.

באופן כללי, לאחר שהילד גדל, ובנוסף גם נפגש עם חברה עלינו “למחזר” את החינוך והשיחות בנושא זה ולחדד את מעלת השפה הנקיה ממאמרי חז”ל וכו’.

 

 

לשיתוף המאמר:

[addtoany]

 

 

למסירת פדיון נפש
נגישות