סיפור חייו של הבעל שם טוב סבו של רבי נחמן מברסלב
בעיירה קטנה אי שם במזרח אוקראינה, נמצא ציונו הקדוש של הבעל שם טוב הקדוש, ציון המושך רבבות מבקרים מדי שנה.
יום פטירתו חל בחג השבועות, קיים אי ודאות אם ביום טוב ראשון או יום טוב שני של גלויות, אבל מעל כל ספק שיום הפטירה הוא חג השבועות.
בבואנו לסכם את חייו עתירות המעש, ברור שאין הדבר אפשרי כלל, אפילו אדם רגיל לא ניתן לסכם במספר משפטים, כל שכן אדם שכל רגע מחייו היו מלאים בעשייה קדושה, בעבודה בלתי פוסקת שאותותיה בוערים עד היום.
ילדותו של הבעש"ט
נולד לר' אליעזר והרבנית שרה, בעקבות נס שהיה, שמסרו את נפשם ר' אליעזר ואשתו הרבנית שרה, ובזכות זה נולד להם, הצדיק, אור שבעת הימים, הבעל שם טוב הקדוש , זכרונו יגן עלינו אמן.
בורא העולם החל לנסותו ולבוחנו כבר מילדותו, עם התייתמותו בגיל רך מאביו ר' אליעזר, עם פטירתו מסר לו אביו צוואה, שמכוחה הלך והאיר הוא לעולם לדורות, "אל תפחד משום דבר בעולם, ה' תמיד איתך, בטח בו והוא יושיעך"…
אחר פטירת אביו, הלך לו ישראלי'ק הקטן בעולם ללא אב, אך לא חש בודד, הן ה' איתו.. הפחד היה ממנו והלאה, יחידי שוטט ביערות העד של רוסיה הלבנה, אין פחד בליבו, אבא אמר לו "אל תפחד, ה' יושעך"…
ביערות מצא את קונו, כאברהם אבינו במערה באור כשדים, שם דיבר עימו והתחבר אליו, ועלה במעלות התורה והיראה, ודבק עם קונו בדבקות בל תתואר.
בצעירותו הסתיר את מעלותיו הרמות, והשכיר עצמו למשרת "עוזר למלמד" לילדים רכים, ואז החל להפיץ בעולם את אור ה' ואהבתו, החדיר בליבות הילדים את צוואת אביו, "ה' תמיד איתך", והאדיר והגדיל את האמונה בלבבות הטהורים.
פעם הלכו הילדים בלוויית ישראלי'ק הצעיר, תוך כדי שהם הולכים ושרים שירי אמונה ואהבה לה', והנה בא למולם כלב גדול ואימתני כשהוא נובח נביחות רמות ומפחידות.
הילדים המבוהלים נצמדו למורם ורבם, והוא נענה לעומתם מה לכם כי תפחדו, ה' איתנו ולא נפחד, ובא לעומת הכלב, וזעק לעברו מה לך כי תפחיד את ילדי ישראל הטהורים כלך לך מכאן, והכלב בשומעו את דבריו הטהורים, קיפל את זנבו והתרחק משם.
לאחר זמן, נעשה לשומר בית המדרש, ושם בחדר הקטן של שומר ביהמ"ד, ישב ועסק בעבודת ה', ובאותם ימים שלח לו ה' את זיווגו באופן שמימי, (ואין כאן המקום להאריך).
ולאחר נישואיו, התבודד בהרי הקרפטים מספר שנים, שהם היוו הכנה גדולה לתפקיד שהוכן לו בעולם, לגלות את האמונה הפשוטה בבורא העולם.
התגלות הבעל שם טוב
לאחר מספר שנים, כשהורו לו משמים להתגלות, החל אורו להפציע ולהאיר בעולם, ויצא לחוצות והפיץ את האמונה התמימה בבורא העולם, שעד לימיו הייתה רק נחלת התלמידי חכמים, שהבעש"ט לימד שגם יהודי פשוט שעסוק מערב עד בוקר בעמל כפים, ובמניין מתפלל רק בשבת, אף הוא יכול לדבוק בה' יתברך לא פחות מהצדיקים הגדולים.
לאחר זמן ייסד הבעש"ט את תנועת ה"חסידות", שדגלה בקשר לבורא העולם, ולא רק לתורתו כמו שהיה נפוץ עד אז, תנועה שנותנת את אותותיה עד ימינו אנו, ושרק הולכת וגודלת מיום ליום.
עם פטירתו העמיד תלמידים בעלי שיעור קומה, שהם הוסיפו לשאת את הלפיד שהבעיר, שבראשם עמד המגיד ממעזריטש זיע"א, שממנו ואילך נפצה החסידות בכל הארץ.
צאצאיו הידועים ביותר, הם רבינו הקדוש ר' נחמן מברסלב זיע"א, הרה"ק ברוך ממעזיבוז זיע"א, ועוד, שאף הם הוסיפו להעמיק בתורתו, וחידשו בה חידושים עמוקים יותר, ואותותיהם ניכרים עד היום.
שבחי הבעש"ט
רבינו הקדוש ר' נחמן מברסלב אמר על סבו הבעש"ט, שהוא "רבי של אלפים ורבבות עולמות".
ואמר שטוב מאוד להיות על קברו, ואמר כי "צדיקים יירשו ארץ" היינו שהצדיקים אמתיים יורשים ארץ ישראל, שזוכין שמקום גניזתם הוא קדוש בקדושת ארץ ישראל ממש, וארץ ישראל הוא תיקון גדול לפגם הברית.
ר' נחמן מברסלב פקד את קבר הבעש"ט, והרבה לשאת שם תפילתו כבר מילדותו, ואמר שמקום קבורת סבו קדוש בקדושת ארץ ישראל.
גם את אנשיו ציוה רבינו הקדוש לבוא ולשאת תפילה דווקא במקום קדוש זה, והדגיש שמן הראוי להשתהות שם הרבה, לנצל את קדושת המקום.
