היסטוריה יהודית

כ"ה סיוון – יום שמחה

בעשרים וחמשה בסיוון, קבעו חז"ל יום שמחה, וזה כהודאה לה' על שביום זה ניטלו שונאי ישראל מיהודה וירושלים.

ומעשה שהיה כך היה:

כשבאו בני ישמאעל לעורר על ישראל על הבכורה, ובאו עמהם שתי משפחות רעות כנעניים ומצריים, ובאו לדון לפני אלכסנדר מוקדון.

אמרו חכמי ישראל, מי ילך וידון עמהם, אמר להם גביהא בן פסיסא שוער הבית לחכמים אני אלך ואדון עמהם.

אמרו לו הזהר שלא יפסידו ישראל מחמתך, אמר להם אלך ואדון עמהם, אם ינצחוני, אמרו להם הדיוט שבנו נצחתם, ואם אנצחם, תאמרו תורת ישראל ניצחתכם.

טענו העותרים: כתוב בתורה "ביום ההוא כרת ה' ברית את אברם לאמור לזרעך אתן את הארץ", ואנו מזרעו של אברהם, שישמעאל בן אברהם ונחלוק עמכם.

השיב להם גביהא בן פסיסא, "ולבני הפילגשים נתן אברהם מתנות", וכתוב "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק".

מיד ברחו להם.

עלו אחריהים המצריים לטעון:

אמרו מצריים, כתוב בתורה "ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב" ועד היום לא החזירו בני ישראל את אשר השאילו, החזירו לנו את שלנו.

השיב להם גביהא בן פסיסא, ארבע מאות ושלשים שנה שנשתעבדו ישראל אצלכם שש מאות אלף רגלי, ותנו לכל אחד מהם מאתים זוז בשנה, שהם שמנה מאות וששים רבוא מנה לכל אחד ואחד, ונחזיר לכם את שלכם, יצאו כלם בפחי נפש.

ביקש אלסכנדרוס מוקדון לעלות לירושלם. אמרו לו כותיים: "שרי יהודה אין מניחין אותך ליכנס לבית קדשי הקדשים שלהם, מפני שאתה ערל". מה עשה גביהא בן פסיסא עשה שני אנפילאות זהב ונתן בהם שתי אבנים טובות [שהן שוות] חמשת רבוא מנה כסף. וכיון שהגיע אלכסנדר מוקדון להר הבית, אמר לו "אדוני המלך אתיר מנעליך ואנעלך האנפילאות הללו, שהרצפה חלקה".

משהגיע לבית קדשי הקדשים, אמר לו "מכאן ולפנים אי אפשר ליכנס".

אמר לו, "אני נכנס, וכשאצא אשווה לך גביהתך", (שהיה גיבן).

אמר לו "אם אתה עושה כן רופא אומן תקרא, ושכר הרבה תטול". אמרו לא זזו משם עד שהכישו נחש.

אמרו לו חכמים עליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך, וכתיב חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר.