הכומר הקתולי ה'פרוש', המוסלמי ברמאדן, והיהודי בפסח…
ערב פסח בעיירה האוקראינית, ברדיטשוב. לפני מספר שעות, עוד עסקו היהודים בשרפת חמצם. כעת הכל נקי ומבוער. רק ריח התבשילים נישא בינות לבתים.
פשוטי עם לצד תלמידי חכמים, צעדו בחוזרם מן המקווה, עקב בצד גודל, פניהם קורנות בקדושת החג, וזקנם עטור זהרורי יהלומים – טיפות המים מן הטבילה.
רב-העיר, הגאון רבי לוי יצחק, לא עסק בכל אלו. עדיין בלבוש חול עבר הוא בשבילים וברחובות, דפק בבתים ושאלה אחת בפיו.
“שלום לכם, האם אוכל לקבל חתיכת לחם או שקיק פירורי חמץ”?
בעל הבית הגיב בתמיהה רבה ” מה”??? כבודו חושד אותי לגוי? “תכף פסח מתקרב”!
רבי לוי יצחק אמר “תודה” ופנה ללכת. שוב דפק בדלת בית אחר, וקיבל תשובה דומה.
הגאון כיתת רגליו בכל הכפר, ביקש חמץ, אך לא מצא, להיפך האנשים תמהו מאוד באשר לרצונו של הצדיק.
בחולו של המועד יצא הוא לסיבוב נוסף, הפעם חיפש סחורה המוברחת דרך הגבול בזול ללא מכס. המסע הצליח, ויהודים עם גוים הביאו לידו סחורות רבות שהוברחו דרך הגבול ושנאסרו ע”י המלך.
ואז נשא רבי לוי יצחק מבארדיטשוב את עיניו לשמים ואמר: “הוי ריבוינו של עולם, ראה איך השגתי חפצים האסורים על פי המלך, ואפילו שהעונש בזה הוא מוות בתלייה. אולם היהודים עם קדוש, אשר ביקשתי מהם מעט חמץ, נפגעו מזאת ותמהו על בקשתי”!.
***
“איש או אישה כי יעשו מכל חטאת האדם..וכו והתוודו את חטאתם” (ה’ י”ז).
‘כי’ מתפרש לכמה אופנים, האחד מהם הוא ‘אם’. אם- במקרה שלא יקרה, חס ושלום איש או אישה יעשו מכל חטאת האדם והתוודו.
יהודים הם אמיתיים, ואף בחדרי חדרים עושים את רצון האלוקים, ולכן ‘אם’ יעשו מכל חטאות האדם’. זה לא מעשה הקורה בכל יום אלא רק לעיתים רחוקות.
לא כהנוצרים והמוסלמים אשר הכל אצלם ‘משחק’ בלבד. ידוע שהכמרים ה’קדושים’ פרושים למראית עין בלבד, ובימי הרמדאן אפשר לראות את הערבים יוצאים מבתי השימוש כשמול ששפמם פירורי בגט…
“מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ”.
