כוח והרצון

️ "ולא געלתים לכלותם": התקווה שמנצחת את הגלות

בפרשת בחוקותי, רגע לפני סיום ספר ויקרא, מופיעה אחת הפסוקיות החזקות והמעודדות בתורה – דווקא בתוך רצף "התוכחות" הקשות:

"ואף גם זאת, בהיותם בארץ אויביהם, לא מאסתים ולא געלתים לכלותם – להפר בריתי איתם"
פסוק זה הפך אצל גדולי הצדיקים – ובמיוחד אצל רבי נחמן ותלמידו רבי נתן מברסלב – לקרן אור בתוך חשכת הגלות, לתמצית התקווה היהודית.

 כיסופים שאינם כבים

רבי נתן מברסלב, בליקוטי הלכות (פדיון בכור ה', כז), מתאר את מצבנו בגלות כמציאות של ייאוש גובר, כאב מתחדש, ומניעות אינסופיות – בגוף, בנפש ובממון.
החיים נראים לעיתים כחסרי תקווה.
ובכל זאת – משהו עמוק נשאר חי:
הרצון, הכיסופים, והתקווה לשוב אל ה' ולתורתו.

"אין לנו שום חיות, כי אם התקוה והתוחלת והרצון החזק…"

רבי נתן מסביר שזו לא תקווה נאיבית – אלא בחינה רוחנית גבוהה הנקראת בלשונו "הארת הרצון". הרצון הפנימי הזה, שהוא מעל השכל ומעל המציאות, הוא שמחזיק את האדם גם כאשר הכול נראה אבוד.

️ אהבה שלא ניתנת לקלקול

הציטוט משיר השירים – "מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ" – מקבל משמעות חדשה בדבריו:
עם ישראל פונה לעמים, לכוחות הרוחניים שמונעים ממנו קדושה, ואומר להם:

אל תנסו להפריד בינינו לבין הקב"ה. האהבה שבינינו לא ניתנת לקלקול.

הגלות, החורבן, המניעות, הבלבולים – כל אלה יכולים לפגוע בעשייה, אבל לא ברצון. הרצון הוא עצם החיבור, והוא בלתי ניתן למחיקה.

️ "לכלותם" – לשון כליון נפש, לא חורבן

רבי נתן מציין חידוש נפלא בפסוק:

המילה "לכלותם" נכתבת בלי ו' – וזה מרמז על משמעות אחרת: "כָּלָה" = תשוקה, כמיהה, כליון עיניים.

הפסוק לפי פרשנותו אומר:

"לא געלתים בזכות הכליון הזה, הרצון, התקווה, הכיסופים שאינם כבים גם בגלות."

במילים אחרות: מה שמציל אותנו מהתייאשות טוטאלית – הוא עצם זה שלא הפסקנו לרצות.

️ הרצון – כוח עליון שאין לו גבול

עבור חסידות ברסלב, הרצון הפנימי הוא המנוע של כל ההתקרבות.
גם אם אדם לא מצליח להתפלל, ללמוד, או לשמור על דרכו – אם הרצון נשאר חי – הוא עצמו מציאות של קדושה.

לכן, כל עוד יהודי בגלות – פיזית, רגשית או רוחנית – לא פוסק מהכיסופים, אין זו גלות גמורה.
הקב"ה מביט על הרצון הזה – ומכוחו, "לא געלתים לכלותם".

 מסר לימינו

בדור של אתגרים, נפילות, ניתוקים ואי-ודאות – דברי רבי נתן מזכירים לנו:

• גם כשלא מצליחים – מותר לרצות.
• גם אם נופלים – אסור להפסיק להשתוקק.
• גם בגלות – ניתן להיאחז ברצון לחזור.

ובכוח הרצון הזה, אנו מחזיקים את התקווה, וממשיכים לצעוד, לעיתים בכוח דק מן הדק – אך כזה שמאיר עולמות.