הלכות הכנסת אורחים

מצוות הכנסת אורחים נחשבת לאחת המצוות החשובות ביותר ביחסים בין אדם לחברו. היא מקורה בתורה, ונלמדת בעיקר מדמותו של אברהם אבינו, שהיה ידוע במידת החסד שלו ובהכנסת האורחים הרבים שביתו.

• חשיבותה: מצווה זו נחשבת גדולה מאוד, והמשנה מחשיבה אותה שווה להשכמת בית המדרש.
• מי נחשב אורח? בדברי הרמ”א  מבוארת הגדרת “אורח”, וז”ל: “וכל שבות שהתירו משום צורך מצוה מותר גם כן לצורך אורחים. ולא מקרי אורחים אלא שנתארחו אצלו בביתו או שזימן אורחים שנתארחו אצל אחרים, אבל כשזימן חברו לסעוד אצלו לא מקרי אורחים ואינה סעודת מצוה רק סעודת רשות”.

ובמשנה ברורה הוסיף: “ומכל מקום אם מזמין חברו שיבוא לכבוד האורח, אז גם הוא נחשב כאורח", ומבואר בדבריו ש”אורח” הינו מי שאין לו מקום לאכול וללון, ובכלל זה המתגורר בקביעות במקום אחר ובא למקום ישוב שאין לו בו מקום אכילה ולינה. אך המתגורר בקרבת מקום שבא רק לביקור, אינו מוגדר “אורח”.

• היקף המצווה: המצווה כוללת מתן מזון, מים, מקום לינה, וליווי מכובד לאורח.
• שכר המצווה: על קיום מצווה זו מבטיחים חז"ל שכר גדול בעולם הזה ובעולם הבא, "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא".

סיפור

פעם ביתו של רבינו רבי נחמן מברסלב זיע"א, היו צריכים לבוא אל ביתה אורחים לעשות בביתה את הימים הקרובים.

ראה רבינו הקדוש את ביתו נלחצת מכך, ומהטרחה הרבה שכרוכה בלזכות לקיים את המצווה בשלמות.

פנה אליה רבינו ואמר לה, "ביתי, אם אורח מגיע לביתנו, עוד חתיכת לחם ועוד מיטה מוצעת זוהי המצווה כפשוטו".