הלכות כיבוד הורים (ג)
עד היכן כיבוד הורים?
היה הבן לבוש בבגדי חמודות, ויושב בראש הקהל, ובאו אביו ואמו וקרעו את בגדיו, והכוהו על ראשו, וירקו בפניו – לא יכלים אותם, אלא ישתוק ויירא מן מלך מלכי המלכים שציווהו לירא מפניהם (שו"ע יו"ד רמ, ג).
ובכלל צריך לדעת, שכאשר האב או האם הם אנשים רגילים, אין לכאורה צורך לצוות על כך, שכן כל אדם הגון מבין שילדיהם צריכים לכבדם. עיקר החידוש שבמצווה הוא – שגם כאשר ההורים אינם ראויים לכבוד, מצווה לכבדם.
וכך כתב רבי חיים פלאג'י שעיקר ציווי התורה מופנה כלפי הורים טרחנים שמידותיהם גרועות.
אפילו נטלו ההורים כיס של זהובים שלו והשליכוהו בפניו לים, מפני כעסם או שיגעונם, לא יכלימם ולא יכעס כנגדם, אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק (שו"ע יו"ד רמ"ח).
אמנם מבחינה ממונית אין הבן צריך לשאת בנזק שגרמו לו ההורים. ולכן הוא יכול לתבוע אותם למשפט בבית הדין, וכמובן שהם יתחייבו לשלם לו.
ואם הוא יכול לעצור אותם בכוח, שלא יזרקו את ארנקו, יש אומרים שעדיף שיעצור אותם בכוח, ובתנאי שלא יפגע בהם אלא רק יבלום אותם. ויש אומרים, שהואיל והוא יכול לתובעם לאחר מכן בבית דין, אין לו לעוצרם בכוח הזרוע. ורק כאשר ברור לבן, שלאחר מכן, ההורים עצמם יצטערו, ויטענו נגדו, למה לא עצרת בעדנו בכוח, מותר לבן לעצור אותם, הואיל וזהו בעצם רצונם.
וכל כך קשה לקיים את מצוות כיבוד אב ואם על כל פרטיה ודקדוקיה, עד שאחד מגדולי אמוראי ארץ ישראל אמר משפט חריף ומזעזע. "אמר רבי יוחנן: אשרי מי שלא ראה את אביו ואת אמו, מפני שהוא ודאי לא ביטל מצוות כיבוד אב ואם". אכן רבי יוחנן עצמו היה יתום משעת לידתו, בעת עיבורו מת אביו, ובעת לידתו מתה אמו.
אמנם ברור שהטוב ביותר הוא שיהיו לאדם הורים ויכבדם כראוי. ואשרי מי שזכה לכבד את הוריו, והיתום מפסיד את המצווה החשובה הזו. אלא שרבי יוחנן מצא צד חיובי ביתמות, שהיתום ניצל מלהיכשל במצוות כיבוד הורים.
הורים שאינם הולכים בדרך התורה
לדעת בעל ה'שולחן-ערוך', רבי יוסף קארו, אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות חייב לכבדו ולירא ממנו. ולא עוד, אלא אפילו אם הבן ממזר, כלומר שאביו הוליד אותו באיסור של גילוי עריות, ופגם בכך את הבן וגרם לו שכל ימיו לא יוכל להתחתן עם ישראלית, אפילו במקרה כזה חובה על הבן לכבד את אביו הרשע, היינו לכבדו ולסייע לו בעת שיזדקק לעזרה.
לעומת זאת, לדעת הרמ"א, אין מצווה על הבן לכבד את אביו הרשע, כי כל מה שציוותה התורה לכבד הורים, הוא דווקא בהורים רגילים שאינם רשעים, אבל את הרשעים לא ציוותה התורה לכבד.
ויש להדגיש שאב רשע הוא דווקא אב שדבוק ברע ומרבה לחטוא, פוגע ביודעין באנשים אחרים או עושה עבירות להכעיס. אבל אדם רגיל, שלעיתים נכשל בעבירה, ברור שבנו מצוּוה לכבדו ולירא מפניו. וגם כשמוסכם על הכל שהאב רשע, ולדעת הרמ"א אין מצווה לכבדו ולירא מפניו, מכל מקום אסור לבן להעליב אותו או לגרום לו צער.
לעיתים בעלי תשובה טועים וחושבים שאינם צריכים לכבד את הוריהם הואיל והם חילונים. אבל ההלכה היא, שבזמננו, כל אדם שנוהג במנהגי דרך ארץ ומוסר כמקובל, למרות שאינו שומר מצוות, אינו נחשב רשע, וודאי שבנו חייב לכבדו ולירא מפניו.
מפני שבזמן הזה רוב האנשים שאינם שומרי מצוות, אינם עושים זאת מתוך רצון רע להכעיס, אלא מפני המצב הכללי של הדור. ולכן בעל תשובה חייב לכבד את הוריו למרות שאינם שומרי מצוות.
