הלכות שאילת הגשמים

בעזרת ה', במוצאי שבת, ז' בחשון מתחילים לשאול את הגשמים, דהיינו לבקש מה' על הורדת הגשמים.

לפי נוסח עדות המזרח, פוסקים להתפלל 'ברכנו' ומתחילים להתפלל 'ברך עלינו', ולנוסח אשכנז פוסקים מלהתפלל 'ותן ברכה' ומתחילים להתפלל 'ותן טל ומטר לברכה'.

יש שני חלקים בבקשת הגשמים, יש את 'הזכרת הגשמים', דהיינו הזכרת "משיב הרוח ומוריד הגשם" בתפילה, ויש את 'שאילת הגשמים' כלומר 'ותן טל ומטר לברכה'.

הזכרת הגשמים מתחילה כבר מיד בתפילת מוסף של שמחת תורה, אך את תחילת שאילת הגשמים דחו בחמישה עשר יום, לליל ז' מרחשוון.

והטעם כדי שאחרון עולי הרגל, שבא מנהר פרת, יספיק לחזור לביתו בלא שירד עליו גשם בדרכו. ואף לאחר החורבן לא נתבטל המנהג, מפני שכל מנהג שמזכיר את הימים הגדולים בהם בית המקדש עמד על מכונו, חביב עלינו מאוד ואיננו רוצים לבטלו.

טעה ולא 'הזכיר' (משיב הרוח ומוריד הגשם) גשם בחורף, אם הזכיר טל, כפי שאומרים בקיץ "מוריד הטל", כיוון שאמר שבח מסוים שקשור למים, אינו צריך לחזור. אבל אם לא הזכיר גם את הטל, כיוון שהחסיר שבח חשוב צריך לחזור.

טעה ולא ביקש על הגשמים בחורף, (ותן טל ומטר לברכה), אם עדיין לא הגיע לברכת 'שומע תפילה', ימשיך בתפילתו וכשיגיע לברכת 'שומע תפילה', שבה מותר לבקש כל בקשה, יבקש על הגשמים, ויתקן בכך את טעותו.

אבל אם כבר עבר את ברכת 'שומע תפילה', הפסיד את המקום שבו יכל לתקן את עצמו, והפסיד גם את כל הברכות שאמר אחר ברכת השנים, ועליו לחזור לברכת השנים ולאומרה כהלכה, וממנה ימשיך להתפלל כסדר.

ואם כבר סיים את תפילתו והתכוון לפסוע לאחריו, כיוון שלא ביקש גשם  תפילתו חסרה, ועליו לחזור ולהתפלל כראוי.