המדריך לביקורת חיובית

המדריך לביקורת חיובית

 לרכישת הספר אבני דרך, המדריך לחינוך יהודי, משיעורי הרב עוזיהו אלכורת שליט"א, הקש כאן

הכלי הנקרא ביקורת הוא הכלי האחרון בחינוך!

רוב העולם טועה בהבנת ה'חינוך', וממילא שוגה בשימוש ב'ביקורת'. הביקורת בה העולם נוטה להשתמש רחוקה כמטחווי קשת ממטרתה האמיתית של הביקורת, ולא זו בלבד, אלא שמכנים ביקורת שלילית זו כחינוך… אך האמת היא שביקורת שלילית מהווה הרס ונזק גדול לנפשו של הילד.

לכן, ראשית נגדיר, מה ההבדל בין ביקורת חיובית, שעליה אסור לדלג, היות שאם הילד עשה עוולה צריך להעיר עליה ולמחות, והיא מסייעת בבניית הילד, לבין ביקורת שלילית, שהיא למעשה הרס החינוך וחורבן נפש הילד.

ובכן,

הגדרת הביקורת הראויה והנכונה היא: "מחאה"!!

אתה פשוט מוחה נגד המעשה שהילד עשה, שלא יחשוב שזה בסדר.

המשפט המרכזי בביקורת נכונה צריך להיות – "אינני מוכן שדבר זה יחזור על עצמו", "אני לא מסכים להתנהגות הזאת", "אני לא אניח שכך זה יימשך", "זה לא בסדר ככה להתנהג".

מאחר וביקורת חיובית היא מדין 'מחאה', כיון שכך יש לדין מחאה זה מינון מדויק וגדרים ברורים, אותם נבאר בהמשך.

ומי שאינו מודע לאותם גדרים וקווים ברורים, אסור לו לעשות שימוש בביקורת, משום שהנזק שנגרם מביקורת שלילית הוא גדול, ובקל אפשר לטעות ולבקר באופן לא נכון, ועל כן עדיף שלא יגיב, אף אם ההורה מבחין במידות לא טובות בילדים.

מה הבעיה בביקורת שלילית?

ביקורת שלילית נובעת מדחף של האדם לבקר מיידית כל דבר רע שהוא רואה.

מביקורת זו נובעת טעות. שורשה של טעות זו הוא ההנחה הרווחת בעולם שחינוך הוא תגובה לאחר אירועים ומקרים. זיהית בילד מידה לא טובה, הנהגה לא נכונה, התנהגות לא רצויה – מיד מגיבים, מבקרים ומנסים לבער את הרע במהירות ובבהילות.

הילד מברך מהר מדי, ומיד מגיבים – "ככה מברכים? תברך מילה במילה, אני רוצה לשמוע אותך. מה קרה, אתה אילם? תתחיל לדבר".

כך למשל גם בזמן התפילה: הילד יושב במקומו בוהה וחולם, ומפליג לעולמות אחרים, התגובה אינה מאחרת לבוא – "תתחיל להתפלל. אתה יודע מה זו תפילה? הקב"ה שומע אותך, המלאכים שומעים אותך". כל מה שהאבא שמע על מעלת התפילה הוא מעביר בביקורת תקיפה וחריפה…

הילד אוכל ומדבר. "זה לא דרך ארץ, תאכל יפה".

מובן לכל בר דעת שדוגמאות אלו ונוספות אינן מעבירות את המסר.

וכל כך למה?

בדרך כלל אדם מתרגל לבקר מיד בשעת מעשה, ובשעה שהוא מבקר הוא נזכר שהוא מחנך, וממילא הוא מוסיף חטא על פשע ונותן לילד מוסר.

עכשיו הוא משמיע דרשות שלימות עד כמה שהמעשה הוא חמור, אל מול הקהל שעומד מולו – הילד המסכן… הוא מדבר בצורה שלילית אל הילד, ופעמים רבות פוגע באישיות של הילד, ודבר זה עלול לחזור על עצמו עשרות פעמים ביום.

מה קורה כתוצאה מזה?

ראשית, הילד לא יתחנך באותו נושא. חינוך ודאי לא הרווחת…

שנית, גרמת לפירוד לבבות, ובמקרה היותר חמור – תישאר לילד טינה כלפיך. וגרמת לשבר באישיות שלו – כך הוא מפנים שהוא לא בסדר – לא מסודר, לא יודע לחשוב, לא מרוכז, ילד מופרע. וכל ה'לא טוב' שהטבעת בנפשו הרכה מופיע ומתגלה בגיל מבוגר יותר.

לסיכום:

א.      עיקר ההפנמה החיובית היא רק על ידי עידוד…

ב.      מטרת המוסר להבהיר לילד מהו טוב ומהו רע!

ג.       הגדרת ביקורת חיובית היא 'מחאה' וחוסר הסכמה.

ד.      ביקורת שלילית היא העברת ביקורת אישית מיידית.

לרכישת הספר אבני דרך, המדריך לחינוך יהודי, משיעורי הרב עוזיהו אלכורת שליט"א, הקש כאן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

נגישות