המתכון לחינוך רגוע, שקט, ומהנה 

רצון הילד נמשך בעיקר על ידי 'טעמי אמת'!

עקרון מנחה במשיכת הרצון של הילד – הוא השימוש ב'טעמי אמת' בלבד!!

תמיד אפשר להסביר לילד את חשיבות הענין על ידי דיבורים של אמת. לכן, לא רצוי לבסס את ההוראות על טעמים של אנוכיות ואגואיסטיות או אהבה עצמית. לא אומרים לילד: "תוותר לו, והוא גם יוותר לך", או: "אל תשקר כי יתפסו אותך. לא משתלם לך". לא נכון לומר: "שמור על עירך נקיה". ואם זו לא עירך…?!

נכון, על סמך טעמים של אנוכיות – אפשר להשיג תוצאות מיידיות בקלות יתרה. קל יותר להשיג תוצאות ושינוי מעשים דרך המידות השליליות של הילדים, אך זו לא אמת!!

נניח והנך רוצה לחנכו לעדינות ולהשיג תוצאה מיידית, אפשר לומר לו: "בצורה שאתה מתלבש, כך נראים קופים". או בהתבטאות עדינה יותר: "אנו לא רוצים להיראות תת אדם".

 דוגמאות אלו אינן טעמי אמת! בדרך זו נגעתי באנוכיות שבו, במידות השפלות שבו, ודרכן גרמתי לו לשינוי המעשה, ואכן, דרכן אפשר להשיג בקלות שינוי מעשי חיצוני…

אבל חינוך, כפי שהדגשנו, אינו מתבטא בתוצאה ובשינוי מעשי חיצוני, ולכן יש לחנך את הילד על פי טעמי אמת בלבד. משום שחינוך נקרא בשם חינוך, רק כאשר אנו מתווים לנער את הדרך – ו'גם כי יזקין לא יסור ממנה'.

אבל אם אנחנו משתמשים בטעמים שאינם של אמת, אזי במקרה שה'אנוכיות' שבו לא תבוא לידי ביטוי – הוא ימשיך במעשים השליליים!!

ועוד, טעמים שאינם של אמת הילד יוכל להפריך. הוא יראה שדווקא זה שהכי פחות עדין/ מוותר/ מתמיד בכיתה, דווקא הוא הילד החרוץ והנחשב בכיתה.

על השקר יש פירכא – על האמת אין פירכא!!

בנוסף לכך, העברת המסר חייבת להיות נעימה, ומלווה בשמחה, ורק טעמים של אמת יגרמו לשמחה של אמת!

לדוגמא, אם הילד מסרב לאכול, אפשר לומר לו: "תאכל, כי אם לא תאכל תהיה חולה", וזו היא בהחלט דרך מרתיעה ומשכנעת, והיא גם קלה יותר. אך לא זו הדרך הנכונה. 'טעמי אמת' הם: 

"תאכל על מנת שיהיה לך כח לעבודתו יתברך". למרות שאין הילד מבין מה היא עבודתו… ומי הוא יתברך… אבל הדברים מתקבלים על ליבו – היות ונאמרו בנעימות.

עקרון זה אינו פשוט ליישום, משום שלפעמים אנו עצמנו לא מקושרים עם אותם טעמים אמיתיים. בעזרת ה', בזכות הילדים נזכה אף אנחנו להתחנך… בזכותם נזכה לזכור תמיד את האמת ולהפנימה.

דוגמאות לביסוס הוראות על 'טעמי אמת':

לאור זאת, עליכם להכיר את אותם טעמי אמת. כל אחד בתוך ביתו משמש כרב, כמנהיג, ועליו ללמוד את אותם טעמים. ונציין כאן מספר דוגמאות:

ויתור: 'תוותר, משום שכל הגאולה תלויה בזכות הוויתור שלך, בזכות הוויתור של רחל אמנו זכינו להגיע לארצנו'.

אמת: 'ה' אוהב את האמת. חותמו של הקב"ה אמת'.

צניעות: 'השי"ת אוהב את הצניעות. הצניעות יפה לך, בתי'.

ממון: 'על ממון שאינו שלך, ישנו איסור של 'לא תגזול', והתורה הקדושה אוסרת לגעת בממון שאינו שלך'.

בזמן האוכל: 'התורה הקדושה אוסרת להשחית את האוכל משום "בל תשחית". ה' אוהב את מי שלא משחית את האוכל'.

בזמן השינה: 'התורה הקדושה אמרה "ונשמרתם", השי"ת ציוונו לשמור על גופנו, כדי שנוכל לעבוד אותו יתברך'.

כלל זה נכון ותקף בכל הגילאים, אפילו בגילאים הקטנים. כעת הילד עדיין לא מגיב לדבריך, אבל הוא שומע אותך, ומתרגל לאט, כשהוא יגדל הוא יבין [ואולי אז גם אתה תתחבר לאמת, ויתכן שגם אתה תבין…].

בגילאים הקטנים יותר לא מסתפקים בדיבורים בלבד, אלא ממחישים את המעשה. אם נאמר לילד בן שנה וחצי או שנתיים להתלבש בצניעות, הוא לא יבין, אלא תוך כדי שאנו מסבירים לו – "בוא נתלבש בצניעות", או, "ה' אוהב את הצניעות", אנו מלבישים אותו בצניעות. בכך, עזרנו לו בהתמודדות שלו מול יצרו הרע.

ואם כל התהליך יתנהל בדרכי נועם, הילד לא יתנגד לכך, ובהמשך חייו, הוא ילמד להכיר את מעלת המידות הטובות!

למסירת פדיון נפש
נגישות