הערות בלתי פוסקות

שאלה


לכבוד הרב

בננו בן ה- 3.5 ילד פעיל שמח וטוב לב, הבעיה מתחילה אצלו בענין המשמעת, ומה שהיה קלי קלות בילד הראשון, נהפך למלאכה קשה, הנראית כמעט בלתי אפשרית אצלו, בקשות רבות נתקלות בסירוב, עמידה במקום ושכיבה על הרצפה, כללים הנגדרים בבית רק גורמים גירוי בשבילו לעבור עליהם, עונשים גם כן לא משיגים את התוצאה, הוא רק נהיה יותר ממורמר מזה, ובסופו של דבר מקבל יותר הערות.

זקוקים לעזרה דחופה, תודה רבה.

תשובה


מכיון שמטרתנו היא להקנות לו את הרגל המשמעת, הדבר חייב להעשות באווירה כוללת נעימה ונינוחה ולא באווירת חוסר מרוצות ומלחמה, שהרי אין מטרתנו שישמע לנו רק מתוך פחד אלא אף שלא בפנינו.

לכן יש לעבוד עמו ולהרגילו בהדרגה, שיש מצווה ועושה, ומה שאבא ואמא אומרים עושים ומיד. וזאת באופניים הבאים:

א.      משמעת בשב ואל תעשה כמו ‘עכשיו לא משחקים’, או ‘לא מקבלים ממתק’, ולא להבהל מרטינותיו.

ב.      בקום ועשה כמו ‘דוד בוא אלי?’ ולאתגר אותו שיבוא תכף, אפשר גם בתורת משחק כמו תחזור בחזרה לחדר אני יקרא לך ותבוא תיכף. ולאחמ”כ אפשר לבקש ממנו דברים קטנים.

עוד צריך לדעת שכשאנו מאתגרים חשוב מאוד לעשות זאת בזמן שאנו פנויים ולא חפוזים ובצורה יזומה. וכדאי יותר מפעם ביום.

ג.       להרבות בעידוד אבל בשופ”א לא פרסים, פרסים אין אנו נותנים בנושא משמעת.

למסירת פדיון נפש
נגישות