הרה"ק רבי נתן מברסלב זיע"א
תלמידו הגדול של רבינו נחמן מברסלב, יום פטירתו 'עשרה בטבת'
רבי נתן שטרנהרץ, המכונה רבי נתן מברסלב, או רבי נתן מנעמירוב, נולד בשנת ה’ אלפים תק”מ, ט”ו לחודש שבט, היה בן בכור לאביו הנגיד רבי נפתלי הירץ שטרנהרץ, ולאמו מרת חיה לאנע.
בשנת תקנ”ב, בגיל שתים עשרה שנה, כבר נתפרסם ר’ נתן כלמדן מופלג, עד שדבק בו הכינוי “העילוי מנמירוב”.
כשהיה בן 13 התחתן עם מרת אסתר שיינדל ע”ה, אשר הייתה בתו של הגאון המפורסם רבי דוד צבי אוירבך, שהיה רב ואב”ד של ערים רובת באוקראינה.
בתקופה לאחר נשואיו למד ר’ נתן בבית התלמוד של חותנו, ונחשב אז לגדול ועצום בתורה והתבלט במיוחד בשקדנותו הבלתי מצויה. ר’ נתן המשיך בלימודיו בהתמדה רבה, תחת חסות חותנו, ברבות השנים ראה ר’ דוד צבי בחתנו השקדן העצום והחריף את הראוי למלא את מקומו ברבנות, וככל הנראה, כעת בחסותו בצלו, כבר החל להכינו לכך.
כבר בחייו חותנו חפץ מאד למסור לידי ר’ נתן חלק ממחוז רבנותו, וכדי להכשירו לכך היה משוחח עמו שעות ארוכות בתורה ואף גם הורהו דרך ההוראה. בין היתר הזהירו להתרחק מ”כת” החסידות שאינה לפי רוחו.
עוד בהיותו בבית אביו, גדל ר’ נתן באוירה עוינת לחסידות. בני משפחתו כשאר בני הסביבה ההיא מתנגדים נמרצים היו לתורת הבעש”ט ולדרך החסידות. ועתה, בבית חותנו, עם שיחותיו היום- יומיות נגד החסידות, אך טבעי היה הדבר כי יימשך אחר סביבתו ואף הוא כמותם ימשיך בדעה זו.
בעיר נמירוב פגש בר’ ליפא וחבורתו, אף הוא עובד את ה’ מנעוריו, אך בעוד שר’ נתן קיבל את חינוכו ותורתו מן המתנגדים, גדל ר’ ליפא בין החסידים, שוב ושוב התווכחו ר’ ליפא וחבורתו עם ר’ נתן אודות מעלתה של דרך החסידות. ברם הוא דבק בדעותיהם של אביו וחותנו. אולם לא עבר זמן רב, ודברי האמת החלו אט אט להכנס לתוך לבו ולרככו. חלפו חדשים מספר, ודברי ר’ ליפא חלחלו בליבו של ר’ נתן.
בחודש אלול תקס”ב, עבר רבינו נחמן מהעיר זלטיפאלי, ועבר לגור בברסלב.
מיד בהכנסו לברסלב, פנה ר’ נחמן אל תלמידו רבי יודל מדאשיב, וכה אמר לו: צופה אני ורואה נשמה באוקראינה, נשמה חדשה, זכה וטהורה שלא הייתה מעודה בזה העולם השפל, רצונו היה שנשמה זו תתקרב אליו. ואכן, המרחק בין ברסלב לנמירוב מקום שהותו של ר’ נתן בעת ההיא, הוא לא רב, קילומטרים ספורים מפרידים ביניהם, כך שביאתו של רבי נחמן לברסלב כמו שהותו של ר’ נתן בעת ההיא בנמירוב היוו את ההזדמנות הטובה והקרקע הנוחה להגשמת השאיפה להתאחדות הרב עם התלמיד.
בעיר ברסלב קיים היה יריד גדול, לשם היו מגיעים הסוחרים מכל האזור. אף תושבי נמירוב הגיעו לאותו יריד.
וכששבו הסוחרים לנמירוב מן היריד אשר בברסלב, סיפרו לאנשי עירם דברים מופלאים אודות הצדיק “החדש” שהגיע לעיר, הנוהג בהנהגות מיוחדות במינם: הוא אינו מדבר כלל מענייני עסקי העולם הזה, וכל שיחה הוא מסיט אך ורק לעניין התכלית, שהוא עבודת השם… ולועג בפה מלא לכל הוויות העולם כי אך הבל המה.
וכשר’ נתן היטה אוזן להתרשמויותיהם של החוזרים מהביקור אצל רבינו, שכל עניני רבנו אך ורק לענייני תורה ועבודה וחיפוש עצות להינצל מהיצר הרע. ובחושיו העדינים סיכם אז בדעתו כי את זאת הוא מבקש, ואף הוסיף אז ואמר: עכשיו יתכן שאני אהיה איש כשר.
ואכן, פנה לר’ ליפא ושאלת נפשו עמו: כיצד זוכים לזה. ר’ ליפא הטעימו מעט מן הדרך הקדושה ששמע לאחרונה בבית מדרשו של רבי נחמן מברסלב. מיד גמר ר’ נתן בדעתו והחליט כי הוא נוסע לברסלב.
באותו יום יצאו ר’ נתן וחברו ר’ נפתלי, יחד עם ר’ ליפא ועוד חסיד בשם ר’ זלמן דער קליינר (הקטן), לכיכר השוק, לתור אחר עגלה היוצאת מיד לברסלב. ר’ נתן שמח מאד על העובדה כי בהשגחה פרטית יצא אביו באותו יום לבית מסחרו בעיר ברדיטשוב, כך שיוכל לנסוע ללא ידיעתו. הוא החליט לנסוע במהירות ולהספיק לשוב טרם יודע לאביו. . . אך זאת גמר בלבו כי אם אכן ימצא שם את המורה הנכון עבורו, שוב לא ישית לבו להתנגדות מצד משפחות בית אביו ובית חותנו, אלא יפסע בדרך שיורהו רבו מבלי להתחשב עם המניעות שיתעוררו עליו מקרוביו.
בהגיע חבורת הנוסעים לכיכר השוק, פגשו באחד מהאברכים החסידיים בשם ר’ לייבוש, האומר לשום אף הוא פעמיו לעיר ברסלב לרגל מסחריו. הם עוררו בו רצון להשתתף עמם בכניסתם אל רבינו. הוא נעתר להם וכולם עלו על העגלה, ויצאו לברסלב.
מיד כשנכנס ליטול שלום מרבי נחמן פתח רבי נחמן מברסלב את פיו הקדוש וכה אמר לו: “מכירים אנו זה את זה כבר זמן רב, אך זה מזמן שלא נפגשנו. בנפשו של ר’ נתן נחרטה ברגע זה ההחלטה העמוקה: פה אשב כי אויתיה, למקום זה איוה, יגע והתייסר והשתוקק מיום עמדו על דעתו… ואף רבינו נענה אז ואמר: “מעתה איני בודד”. בשבת הראשונה להתקרבותם, והם סמוכים לשולחנו של רבינו, ונפשו של רבי נתן יוצאת מרוב כמיהה.
משתמה הסעודה, לאחר חצות ליל, הוא אינו מצליח לישון. הוא יוצא אל היערות הסמוכים לברסלב, ושם, על גדות נהר הבוג, הוא זועק לבוראו בלב עולה על גדותיו:
“רבונו של עולם! בברסלב בוערת אש! הבער אותה בליבי!"
ר’ נתן היה אז בן 22 שנה, הוא נעשה מיד לחסיד המקורב ביותר לרבי נחמן, וכן נעשה לסופרו של הרבי, ורשם את כל דבריו ואת שיחותיו. רבנו עצמו אמר: “לולא ר’ נתן ? לא היה נשאר דף אחד מכל הכתבים שלי”.
בשנת תקע”א לאחר פטירתו של רבי נחמן, עבר ר’ נתן לעיר ברסלב הוא הדפיס את כל כתבי רבי נחמן, וכתב חיבורים ושיחות מקוריים משל עצמו, אשר חלקם אף יצאו לאור בחייו, הוא גם נסע בכל רחבי אוקראינה, ביקר את חסידי ברסלב והמשיך להפיץ את תורת רבי נחמן.
למרות ייסוריו האישיים הגדולים הן מעוני והן מההתנגדות לפעילותו, היה ר’ נתן לבדו אחראי לעיצוב תנועת ברסלב ככוח התוסס שעד היום הזה עוד חשים בו. וזאת, למרות העובדה שאין לתנועה רבי “חי.”
יום שישי עשרה בטבת ה’-תר”ה (1844) בבוקר פטירתו, קראו לפני ר’ נתן את הסיפורים הראשונים של “סיפורי מעשיות”. הסיפור השני מסתיים במלים: “בואו נלך הביתה!” כששמע מלים אלה, ביקש שיחזרו על זה כמה פעמים כאילו אמר: “כן, הגיעה שעתי ללכת הביתה.”
סמוך לכניסת השבת אמר פתאום, שלשה צרות היה בטבת, מהו הצרות? ולא זכרו הנמצאים לידו, ואמר הוא בעצמו, בטבת מת עזרא הסופר ונכתבה תורה יונית ונבקעה העיר. ואמר נו, כשעזרא הסופר נפטר, והרוע והפסול מתגברים כך כמו שהיום, לאלפים ולרבבות, רק אני מקווה שדף אחד מספרי רבינו יהיה תיקון על הכל! ובכן, אני מצווה אתכם, שתעסקו בהדפסת הספרים (ספרי רבינו ותלמידיו); שתהיו חזקים בעניין זה בממון, ברצון ובטרחה!
ואחר כך לא דבר יותר, רק אמר: יברכך… וברכת המפיל, וחנון המרבה לסלוח… ומקדש השבת… וברוך אתה בקדש… אחד… ענין זה נמשך כשעה וחצי.
באותו ליל שבת שר’ נתן נפטר בברסלב, לא היה שום אפשרות להעביר את הידיעה לאומן, ר’ נפתלי – ידידו הטוב ביותר – שהיה באומן, חלם באותו ליל שבת חלום נורא בו הוא רואה את ר’ נתן רץ.
ר’ נפתלי שאל אותו: "נתן, להיכן אתה רץ?" "אני? ישר לרבנו", השיב ר’ נתן, תוך שהוא ממשיך בריצתו.
או אז הבין ר’ נפתלי כי ר’ נתן איננו, הוא סיפר זאת לחסידים, הם לא רצו להאמין. אך לאחר השבת אומתה שמועה זו לדאבון לב כולם.
