השב"כ והמפקד הצבאי, שובבי"ם!!
שיירת הרכבים הצבאיים היטלטלה על שביל העפר בואכה הכפר הערבי, היה ניתן לחתוך את המתח בסכין.
החיילים שהשתתפו במבצע לא ידעו בכלל את מהות המבצע בו הם משתתפים, אבל הם היטיבו לחוש בדריכות שאופפת את מפקדיהם בימים שקדמו למבצע, חצאי מילים שהתגנבו לאזניהם עשו את שלהם, “הולכים לתפוס את אחד הכרישים הגדולים ביותר בארגון הטרור הפלסטיני…”.
השמירה עליו היתה הדוקה, והם נאלצו להותיר מאחוריהם מספר גוויות מדממות מבני דודינו הישמעאלים. ולאחר לילה מתוח כבר היה המבוקש בידיהם, כפות בתוך הג’יפ הצבאי.
שיירת הרכבים רק יצאה מהכפר, ושני מכוניות יוקרה שנצבעו בשחור בוהק עצרו את השיירה. מתוכם קפצו ארבעה אנשים בלבוש אזרחי, הללו הציגו למפקד הכח את דיסקיות הזיהוי, והלה נפעם למראה הדרגות.
היו אלה ראש השב”כ וסגנו שהגיעו בעצמם לתחקר את המבוקש עוד טרם יגיע למתקן הכליאה.
הם נטלו איתם את המבוקש אל ספסל סמוך ושוחחו איתו שעה ארוכה, כשסיימו לשוחח לחצו ידיים. לאחר רגע, הסתכל המבוקש ימינה ושמאלה, ובתוך רגע הרים רגליו ונמלט על נפשו…
מפקד הכח עמד המום, וניגש בכעס אל ראש השב”כ, “מה קורה פה, סיכנתי את אנשיי בכדי לתפוס אותו, וכך בקלות אתם משחררים אותו…”.
האיש בלבוש האזרחי התחייך, הוא הסתכל לכל הכיוונים לוודא שאין מי שמקשיב לשיחתם, “אנו מעריכים מאוד את העבודה שלך, ולכן אני יסביר לך מה עשינו. המטרה שלנו היתה להפוך אותו למשתף פעולה, שידווח לנו על המתרחש בארגון הטרור”.
האיש המשיך, “הבעיה היא שאם היינו עוצרים אותו, הוא מיד היה מסומן אצלם כמשתף פעולה אופציונאלי, והמחבלים לא היו משתפים אותו בשום דבר. לכן נאלצתי לשבת איתו באופן מיידי, וליצור מצג מזוייף של בריחה, כך הוא חוזר לכפר ומספר להם שברח עוד לפני שעצרו אותו…”.
אך המפקד עדין לא הבין מאומה, “אני לא מבין, איך אתה לוקח מחבל מרושע ימח שמו, ובתוך שעה וחצי הוא כבר מסכים לשתף איתך פעולה, זה לא יכול להיות…”.
“כאן טמון הסוד הגדול”, לאט אליו האיש בלבוש האזרחי, “ערכנו עליו בירור מקיף, והתברר לנו שמבחינה עקרונית אין לו שום דבר נגד יהודים, הוא פשוט טיפוס היפראקטיבי שמוצא פורקן לתזזיתיות שלו בפעולות הטרור. ברגע שהבהרתי לו שמהיום הוא עובד איתי, ואני משלם לו כהוגן, אין לו בעיה לעבור לצד הטוב והמרחם. העיקר שהוא יוכל לתת פורקן לעצביו המתוחים. לאמיתו של דבר, מבחינתו, הוא ממשיך באותו מסלול…”.
*
אנו עומדים בעיצומם של ימי השובבי”ם, שבועות שבהם – גילה קדוש אלוקי האר”י הק’ – ישנה סגולה מיוחדת לעסוק בתשובה ותיקון משגי העבר.
כשאנו באים לעמוד על עומק המושג “שובבים”, אנו נתקלים בסתירה מסויימת –
רבי נתן מברסלב עוסק גם הוא בענין ימי השובבים, והוא אומר כדברים האלו (ליקו”ה הל’ גילוח ה”ד):
“בימי השובבי”ם נוהגים הכשרים להתענות ולצעוק לה’ יתברך בתפלות וסליחות, כי עיקר כל הצרות הם ע”י חסרון הדעת, שזהו בחינת שובבים, שכל אחד הולך בעולם כמו משוגע ושובב ממש, וכשיבין האדם בעצמו איך הוא שובב ומשוגע ממש, כי הולך אחרי שרירות לבו ואינו מסתכל על תכליתו הנצחי, בודאי יחוס על עצמו ויצעק הרבה לה’ יתברך…”.
כלומר, ‘שובב’ הוא מי שהולך אחר שרירות ליבו, ונופל מדרך הטוב אל מעשים שאינם ראויים, והם נגד רצון הבורא.
אך מאידך, רבי נחמן מברסלב אומר ש’שובבים’ מרמז על תשובה מאהבה, שמהפכת זדונות לזכויות.
היתכן?!
אך לאור דברינו הענין פשוט ביותר:
בימי השובבי”ם, ישנה אפשרות לקחת את הנפש הבהמית שמתאווה לרע ולשלילי, ולרמוס את הנפש הזו, לכלוא אותה במרתפי השב”כ לתקופה ארוכה.
אך דרך זו בעייתית, שכן היצר הרע יבין מיד שנלחמים נגדו, והוא יעצים את כוחותיו ללחום נגד הטוב [רבי נחמן הגדיר בעיה זו במשפט הבא: “כששוברים תאווה אחת – היא נהפכת לשתיים…”].
אך ישנה דרך להבין ולהפנים שהתאוות הרעות נובעות מתכונת הנפש להשתוקק יותר ויותר, מבעירה שקיימת בלב אל האלוקים – ואז להשתמש בה להיפך, שהאדם יאהב את אלוקיו באותה בעירה, יתגעגע וישתוקק אחריו, ובכך יתקן את משגי העבר.
וכשהאדם נוהג בדרך זו, בתשובה מאהבה, לא זו בלבד שהוא מתקן את העבר, אלא שהוא פותח פתח שיוכל להתפלל כראוי, ולהתמזג בשעת בתפילה כל כולו עם אלוקיו, עד לדביקות המושלמת בבורא.
