התבודדות למרגלות המצב בארץ הקודש
לפני יותר משבעים שנה, קרא מאורע פלאי, שאלפי שנים ערג אליו העם היהודי, עם ישראל התקבץ ובא מארבע רוחות העולם, חזרה, אל ארץ הקודש.
מרוסיה ותימן, מפולין ומרוקו, ומכל מקום בעולם, התקבצו ובאו היהודים אל ארץ הקודש, תמו הנדודים, הנה גואלך בא.
וקיבוץ גלויות זה עלה לנו בדם, בהרבה דם, הרבה מאוד, ששה מיליון מבני ישראל מתו על אדמת אירופה הארורה, קדמו לנס קיבוץ הגלויות ולשלב זה בגאולה, בדמינו חיינו, אבל זה כאב, אבא.
עתה, ערב התגלות משיח צדקנו, אנחנו מתחננים לפניך אבא, לא בדם! אנו משתוקקים ועורגים לגאולה השלימה, כצאן אנו עומדים כבר למעלה משבעים שנה, מצטופפים יחד וממתינים לסיום תהליך הגאולה, ולמלכות משיח צדקינו.
אבל אנא, לא בדם, לא.
שמחת תורה תשפ"ד, דם יהודי שוב הפך הפקר, הפכנו עוד פעם לצאן טבחה, למעלה מאלף יהודים, גברים ונשים, מבוגרים וילדים, נרצחו בדם קר, באכזריות, וזה כאב וכואב לנו מאוד, אבא.
אבא, הדם עוד שותת מאתנו, נשפך מחדרי ליבנו אל פני השדה, אנו כואבים כפי שלא היינו מעולם, אין לנומילים לתאר את הטרגדיה.
אבל אבא, זעקה אחת יוצאת מאיתנו, אנא שתקרע את כל הרקיעים ותגיע עדיך, ולוואי ותאזין לשוועתינו – שלא יהיה מוות זה לשווא! שלא יהא צער זה לחינם, שקורבנות העולה הקדושים לא יהיה ללא תמורה.
אנא ברחמיך, מחבלי לידה אלו תשלח עדינו את משיח צדקינו, את הגואל האחרון שיאמר די לצרותינו, שיגאלינו גאולה שלימה, שיבנה את היכלך וישיב את כל נדחי ישראל, אמן.
