התחלנו לאכול בשבת ללא ניילון על המפה.

כבר מספר שבועות הסרנו את הניילון לכבוד שבת, והמפה נשארת כמעט נקיה. הילדים הקטנים כמעט ולא מלכלכים

ילד בן שלוש-ארבע יושב לאכול, אבל קשה לו לאכול.

זה באמת קשה, כשמניחים לפניו צלחת של גדולים מלאה על גדותיה. זה הרבה אוכל, והוא אמור לאכול את כל זה…

הוא רואה את ה'הר', מקבל פיק ברכיים מהמשימה שעומדת בפניו, והוא מתחיל 'להאכיל' את הרצפה, לפזר את האוכל, קצת על השולחן, קצת על הסינר, וגם קצת לפה… הוא מנסה לסדר איכשהו שהצלחת תראה פחות מלאה, שייווצר איזה עמק בתוך ההר…

מה אפשר לעשות?

אתה מביא לו כפית אחת, ויחד עם זאת אתה אומר לו: "אתה ילד טוב, אני יודע שאתה בולע מהר". לאחר שבלע כפית אחת, עליה אני 'מתלבש': "איך שאתה אוכל, כל כך יפה, ואתה כזה קטן ומיד בולע, וכזה נקי, ואין עליך אפילו פירור אחד מהכפית, ראית? לא לכלכת בכלל מסביב לשולחן".

התחלנו לאכול בשבת ללא ניילון על המפה. כבר מספר שבועות הסרנו את הניילון לכבוד שבת, והמפה נשארת כמעט נקיה. הילדים הקטנים כמעט ולא מלכלכים.

למה?

בעזרת העידוד!

מפליא לראות איך הם משתדלים שהכפית תיכנס בדיוק לפה. הם גם מבקשים להניח מפית מתחת לצלחת שלהם, שלא ללכלך. לאחר שהם מסיימים, הם בודקים אם המקום נשאר נקי…

מדוע??

פשוט זיהית את הנקודה שבה אתה יכול 'להתלבש' עליו. חיפשת אחר מעשה, שבו אתה יכול לעודד אותו. הן על מעשה שהצליח מצד עצמו, והן מחמת שיצרת לו הצלחה.

לרכישת הספר 'אבני דרך' – המדריך לחינוך יהודי, הקש כאן

 

נגישות