ואז מגיע חודש אלול!!
מכירים את הסיפור של ר’ אייזיק ר’ יעקיל’ס מקראקא…
גירסאות רבות לסיפור, אך רבי נחמן מברסלב חידד ביתר עומק את משמעותו הפנימית של הסיפור המופלא.
ר’ אייזיק האביון חלם שאוצר אדיר טמון מתחת לגשר בוינה, לאחר טלטולים מרובים פגש מתחת לגשר חייל שצחק על חלומו, בציינו שגם הוא חלם שישנו אוצר גדול מתחת לתנורו של ר’ אייזיק האביון מקראקא. מיודענו חזר לקראקא, חפר מתחת לתנור בביתו, מצא את האוצר הגדול והתעשר.
רבי נחמן הסביר שזוהי הסיבה שהאדם נוסע לצדיק, הצדיק מגלה לאדם שהאוצר נמצא אצלו מתחת לתנור, הכוחות האדירים ביותר כבר נטועים בעמקי נפשו, אלא שבכדי לגלות מציאה זו עליו לנסוע לצדיק…
מה פשר הגילוי הזה?!
*
יכול אדם לחיות שבעים שמונים שנה במירוץ חסר מעצורים, רודף אחר יעדים חסרי טעם וחשיבות, ואינו עוצר אפילו לרגע מזרימת החיים לחשוב, “הי, מה קורה איתי, לאן אני רץ, מה אני רוצה, לשם מה אני חי…”.
הרגע של העצירה, של הגילוי הפלאי, שמעורר את האדם לחפש את האוצרות שגנוזים בו, היציאה למסע החיפושים, היא הרגע המכונן שבו האדם כביכול נולד מחדש. או אולי אפילו, נולד לראשונה.
אבל זה בכלל לא פשוט!
היות שבדרך כלל, בחיי היומיום השגרתיים שולט שר השכחה, שכחה כזו שאינה מסירה מתאי הזכרון רק פרטים או מאורעות – אלא מטשטשת את עקבות החיים עצמם. מבלבלת את מוח האדם ממסלול חייו ואושרו.
שכן מי שאוצר חיים טמון מתחת לתנורו, ויש לו אפשרויות וכוחות גדולים, יש לו אפשרות להתהפך ולחזור בתשובה – ותחת זאת הוא מתגלגל ברפש, מעדיף להשקיע את עיתותיו בחיפוש אחר עניבה חדשה, או אפילו להתעסק במקום טוב בבית המדרש, הוא פיספס את החיים. הוא פיספוס.
נכון, לא כולם נפלו לשכחה הזו, יש שמנסים מדי פעם להתעורר, לחפש את האמת. לדרוש אחר הדרך שתביא אותם למקום טוב יותר, דרכו יוכלו להתקרב יותר לבורא העולם – אבל גם הם נופלים לשכחה, כי אם הם לא מצליחים בדיוק לפי התכנון, נופלים שוב ושוב, ונשבר להם מלרצות ולחפש, והם שוכחים מהרצונות הנפלאים שמקננים בנשמתם הזכה…
*
ואז מגיע חודש אלול!!
עוצרים. מפסיקים לזרום.
משמעות שמו של החודש מבטאת את העצירה הזו, ‘אלול’ הוא מלשון ‘חיפוש’ (את הפסוק ‘ויתורו את הארץ’ (במדבר יג, כא), מתרגם אונקלוס ‘ואלילו ית ארעא’, כלומר, אלול משמעותו חיפוש), “נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אליך” – החיפוש מהווה את הציר המרכזי עליו סובב חדש אלול.
וכל העבודה המוטלת עלינו בחודש אלול, הוא להתכונן כראוי לראש השנה, המכונה ‘יום הזכרון’, יום בו אנחנו נזכור את בוראנו, וגם הוא יזכור אותנו – לטובה.
הגמרא מביאה סתירה בין שני מקראות, כתוב אחד אומר ‘שובו אלי ואשובה אליכם’, וכתוב שני אומר ‘השיבנו ה’ אליך ונשובה’. הקב”ה אומר שובו אתם בניי, ועם ישראל אומרים השיבנו אתה? הבעש”ט הקדוש מאיר לנו שאין כאן כל סתירה:
הקב”ה רוצה שעם ישראל ישובו אליו ראשונים, ומהי התשובה שהם שבים אליו, החיפוש והרצון!
בכך שהם אומרים לה’ – ‘השיבנו ה’ אליך’, נמאס לנו מחיי ההבל, אנחנו כבר רוצים לחזור אליך, ואנו מחפשים אחריך – בזה עצמו הם כבר שבים אליו, ‘ונשובה’.
כשנפתח פתח כחודו של מחט, פתח שאליבא דאמת אי אפשר לעבור דרכו, אבל לפחות אפשר להציץ בעדו ולחתור ולחפש את הפתח, את משמעות החיים האמיתית – הקב”ה כבר יפתח באהבתו הגדולה אל בניו, פתח גדול ורחב כפתחו של אולם!!
