ווארט לפרשת עקב
שאי אתה יודע מתן שכרן של מצוות
"והיה עקב תשמעון"
אומר המדרש תנחומא, "אמר רבי אבא בר כהנא, שלא תהא יושב ושוקל מצותיה של תורה ורואה אי זו מצוה שכרה מרובה ועושה אותה.
לכן "נעו מעגלותיה לא תדע", מטולטלין הן שבילי תורה.
תני רבי חייא:
משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו פרדס והכניס בו פועלים, ולא גלה להם המלך שכר נטיעות הכרם. וכל כך למה?
שאילו גילה להם שכר נטיעותיו, הן היו רואין איזו נטיעה ששכרה הרבה ונוטעין אותה, ועל ידי כך נמצאה מלאכת הפרדס מקצתה בטלה ומקצתה קיימת.
והנמשל:
כך לא גלה הקדוש ברוך הוא שכר כל מצוה ומצוה. שאלו גלה, נמצאו המצות מקצתן קיימות ומקצתן בטלות.
תני רבי שמעון בר יוחאי, שתי מצות גלה הקדוש ברוך הוא מתן שכרן, אחת קלה שבקלות, ואחת חמורה שבחמורות. ואלו הן-
קלה שבקלות, שילוח הקן, ושם כתוב "והארכת ימים".
וחמורה שבחמורות, כבוד אב ואם, שבו כתוב "למען יאריכון ימיך", הרי הן שווין במתן שכרן מעולם הזה.
ועל ידי כך ממשיכה הסתרת שכר מצוות, ולא ניתן להשליך מאלו לאחרות.
אמר רבי אבא בר כהנא, ומה אם דבר שהוא פריעת בעל חוב, (כיבוד אב ואם), כתוב בו אריכות ימים, דבר שהוא הפסד ממון וחסרון נפשות, על אחת כמה וכמה.
*
רבי אבא בר כהנא בשם רבי אומר, כשם שמתן שכרה מרובה, כך עונשה מרובה, שכתוב "עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם, יקרוה עורבי נחל ויאכלוה בני נשר".
אמר הקדוש ברוך הוא, יבא עורב שהוא אכזרי על בניו וינקר אותה ואל יהנה ממנה, ויבא נשר שהוא רחמני על בניו ויהנה ממנה.
ומנין שעורב אכזרי על בניו. שנאמר "מי יכין לעורב צידו כי ילדיו אל אל ישועו, יתעו לבלי אוכל".
וכן הוא אומר (תהלים קמז, ט): "לבני עורב אשר יקראו" – ואמרו חכמים זכרונם לברכה, העורב מוליד לבנים, ואומר הזכר לנקבה, שעוף אחר בא עליה, ומואסין אותן ומניחין אותן.
מה עושה הקדוש ברוך הוא. מזמין להן יתושין מצואתן ופורחין ואוכלין אותן, שנאמר "מי יכין לעורב צידו". אבל הנשר רחמני הוא, שנאמר "כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו", שאינו מאמין בהן מפני עופות אחרים שרודפין אותן. מה הוא עושה? משימן על כנפיו, אומר, מוטב יכנס החץ בי ולא בבני.
