ווארט לפרשת שבוע
פרשת מקץ
וירא יעקב כי יש שבר
אומר המדרש תנחומא – היו הבריות מקללין את פרעה על שגנז את התבואות בשני רעבון, ומברכים את יוסף שזן את העולם בשני רעבון כרועה הזה שמנהיג את צאנו, עליו אמר דוד רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה (תהלים פ, ב).
כיון שחזק עליהם הרעב בארץ מצרים נתקבצו המצרים ובאו אצל יוסף, אמרו לו תן לנו לחם, אמר להם "אלקי אינו זן את הערלים, לכו ומולו עצמכם ואתן לכם לחם", הלכו להם אצל פרעה והיו צועקין ובוכין לפניו, שנאמר ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם
ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף, אמרו לו הלכנו אצלו ומדבר לנו דברים ריקים שאומר מולו עצמכם, אמר להם שוטים לא כך אמרתי לכם מתחילה עבדוהו וקנו לעצמכם תבואה, וכי לא היה קורא לכם כל אותן שני השבע, וצווח לכם הוו יודעים שרעב בא לעולם, אם אתם פשעתם בנפשותיכם מה תצעקו אלי, מפני מה לא הנחתם בבתיכם תבואה של שתים, של שלש, של ארבע שנים?
אמרו לו כל תבואה שהיתה בבתינו כבר הרקיבה, אמר להן לא נשתייר לכם קמח מאתמול, אמרו לו אף פת שהיה בכלינו (נ"א בסלינו) עפשה, אמר להן לכו אל יוסף ואשר יאמר לכם תעשו (בראשית מא, נה). ומה אם שגזר על התבואה והרקיבה מתיראין אנו שאם יגזור עלינו שנמות כולנו מתים אלא כל אשר יאמר לכם תעשו.
*
ויאמר יעקב לבניו למה תתראו
אמר יעקב לבניו, "אתם גבורין אתם נאים אל תכנסו בשער אחד, ואל תעמדו במקום אחד שלא ישלוט בכם עין רע, הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה".
"וירדו אחי יוסף וגו'"
היה לו לכתוב בני ישראל, אלא שבתחילה לא נהגו בו אחווה ומכרוהו, ולסוף היו מתחרטין ואומרין מתי נרד למצרים ונחזיר את אחינו לאבינו, וכשאמר להם אביהם לירד למצרים, נתנו כלם דעת אחת להחזירו.
א"ר יהודה בר סימון, אף יוסף יודע היה שאחיו יורדין למצרים לשבר אכל, מה עשה הושיב שומרין על כל הפתחי' ואמר להן ראו כל מי שיכנס לשבור אוכל, כתבו שמו ושם אביו ולערב הביאו לי פתקכם, עשו כך.
כיון שבאו בני יעקב כל אחד ואחד נכנס בשער שלו וכתבו את שמותם ושם אביהם, לערב הביאו פתקם לפני יוסף, זה קורא ראובן בן יעקב, ואחר קורא שמעון בן יעקב, ואחר לוי, וכן השוערים כל אחד ואחד את שלו.
מיד אמר להן יוסף סתמו את האוצרות ופתחו אוצר אחד, ונתן שמותם לבעל האוצר, ואמר לו ראה כשיבואו אנשים אלו לידך, תפוש אותם, ושגר אותם לפני.
ויכירם ויתנכר אליהם וידבר אתם וגו'
מלמד שנעשה יוסף כנכרי לאחיו, נטל הגביע והקיש בו אמר להן אני רואה בגביע שלי כי מרגלים אתם, אמרו לו כנים אנחנו אלא כך צוהו אבא אל תכנסו בשער אחד.
"אני רואה בגביע ששנים מכם החריבו כרך גדול של שכם", אמרו לו ומי הן, הקיש בגביע אמר להן שמעון ולוי שמם, מיד נזדעזעו ואמרו לו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו, אמר להן והיכן השנים, אמרו לו הקטן את אבינו היום והאחד איננו.
אמר להן את אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם.
לקח את שמעון ואסר אותו לעיניהם, ואמר להן זה יהא חבוש עד שתביאו אחיכם ויאמנו דבריכם, וכיון שהלכו הוציא אותו והאכילהו והשקהו.
הלכו אצל אביהן וספרו לו את כל המאורע, השיב אביהם ואמר להם היכן שמעון? אמרו לו אותו האיש אדוני הארץ תפשו בשביל שנביא אחינו הקטן, אמר להן אותי שכלתם יוסף איננו ושמעון…
ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני תמית וגו'. אמר לו שוטה וכי בניך אינן בני, אמר להן יהודה הניחו לו לזקן הזה עד שתכלה הפת, שנאמר ויהי כאשר כלו לאכול וגו'. אמר לו יהודה אבא אם ילך בנימין עמנו ספק נתפס ספק לא נתפס, ואם לא ילך עמנו כולנו מתים מוטב תניח את הספק ותטול את הודאי, אנכי אערבנו מידי תבקשנו, מיד שלחו עמהם ואמר להם קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה וגו'.