ווארט לשולחן שבת

פרשת תולדות

"ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו", אומר המדרש תנחומא, מהו כי ציד בפיו? היה צד את יצחק הצדיק בפיו, אתה מוצא כל עבירות שהקב"ה שונא כלן היו בעשו "שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו, עיניים רמות, לשון שקר, ידיים שופכות דם נקי, לב חורש מחשבות אוון, רגלים ממהרות לרוץ לרעה, וגו'".

כשהיה בא עשו מן החוץ היה אומר לאביו אבא המלח מהו שתהא חייבת במעשר? והיה תמה יצחק ואומר ראה בני זה כמה דקדק במצות, והיה אומר לו אביו בני היכן היית היום הזה? והוא אומר לו בבית התלמוד, לא כך הוא הלכה מן כך וכך, לא כך איסורו לא כך התירו, ומתוך דברים אלו היה צדו בפיו, על כן אהבו. ורוח הקודש צווחת "כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו".

ולמה כהו עיניו של יצחק מפני שנסתכל בדמות עשו הרשע, ועוד על שהיה מביא ציד ומאכלו וכתיב "כי השוחד יעוור פקחים".

"ותכהין עיניו" מה כתיב למעלה? ותהיין מרת רוח ליצחק ואח"כ ותכהין עיניו, מפני הכעס שהיה מכעיסו לפי שהשכינה היתה שרויה בביתו של יצחק, עמד עשו ונטל מבנות כנען והיו נשיו מעשנות ומקטרות לעבודה זרה שלהם ונסתלקה הימנו שכינה מיצחק והיה רואה יצחק ומיצר, אמר הקדוש ברוך הוא הריני מכהה את עיניו שלא יראה ויוסיף צער לפיכך ותכהין עיניו.

וא"כ למה לא כהו עיני רבקה? א"ר אבוה משל למה הדבר דומה, למי שהיה טעון כלי עצים וכלי חרס הקיש כלי עצים לכלי עצים לא נשבר הקיש כלי עצים לכלי חרס נשבר כלי חרס, אף רבקה לפי שהקישה לה נשי עשו שנבראו מן העצם כמותה לא הזיקוה אבל יצחק שהיה מן העפר הזיקוהו שנאמר וייצר ה' אלהים את האדם עפר, הזקין מהרה וכהו עיניו.

ותכהין עיניו, למה כהו עיניו, לפי שהיה צפוי לפני הקב"ה שיצחק יברך לעשו, אמר הקדוש ברוך הוא יכהו עיניו ויבא יעקב ויטול את הברכות ולא יהא יודע יצחק למי הוא מברך.

ויקרא את עשו בנו הגדול, ולמה קורא לו בנו הגדול? אלא למדנו שמחניפין לרשעים בשעתן. לפי שראה שהעולם הזה בידו קרא לו בנו הגדול, אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה לפי שהשעה ביד עשו אתם מחניפים לו וכביכול אף מלכותי אינה מתבוססת, אבל לעתיד לבא אני פורע ממנו ומלכותי מתבוססת, שנאמר "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו" ,אותה שעה, "והיתה לה' המלוכה".