זהירות! בפינוק יתר טמונה סכנה רוחנית!!
בשנים הראשונות של חייו, כאשר הילד מבקש משחק או ממתק, מבקש להישאר ער עד שעה מאוחרת במקום לישון בשעה מוקדמת, והוריו מסכימים ומוותרים לו, הם מזמינים לעצמם ולבנם בעיות קשות וחמורות, הן בגשמיות והן ברוחניות. הרי יגיע זמן שבו במקום ממתק הוא יבקש דברים שלא לרוחנו והיפך דעת תורה ה"י. הילד יגדל וגם בקשותיו יגדלו יחד עמו.
מה תעשה אם יבקש ללכת לחבר או לשכן, ושם ישנם מכשירים אסורים, חלילה? מה תעשה אם יעמוד על כך שרצונו לעבור תלמוד תורה? ומה עם בגדים הרחוקים מהקדושה והצניעות של בת ישראל? ואיך תנהג אם הבת תחליט שסמינר זה או אחר לא מתאים לה?
גם אם בתחילה תסרב, ילדים שהורגלו לפינוק יעמדו על שלהם. הם לא למדו לוותר. הם למדו שכשהם מתעקשים הם מקבלים את מבוקשם. ואם תמשיך לסרב, הם יתחילו להתחצף. וכשהם מתחצפים אתה מתעצבן וצועק, וכשאתה צועק, הם ממשיכים לענות, הם עונים ואתה מכה, וכשאתה מכה הם נשארים ממורמרים, וכל הבית מתנהל באווירה של ריב ומדון. על כל פרט ופרט מתעורר ריב…
הילד רוצה לקנות נעליים והם לא ממש נעליים, אלא נעליים של חצר אחשוורוש, אולי לפורים הם מתאימים… לא יותר מזה. אבל הוא לא מוותר עליהן, בהן הוא חפץ ולא בנעליים אחרות. "למה אני שונה מכולם, כל הילדים נועלים נעליים כאלו", הוא טוען. הוא רוצה לשאול ספרים ממקומות לא ראויים, ועוד בקשות דומות, ואתה עומד חסר אונים מול בקשות אלו.
יהיה מאד קשה לעמוד מולו, והרבה יותר יהיה קשה לוותר לו. כתוצאה מהוויתורים הללו, סופו של הילד יהיה מר, והיפך מתכלית האדם בעולם הזה, ה' ירחם, והכל נולד מהפינוק התמים והפשוט.
ישנם בתים שההורים כבר מנותקים מנטאלית והשקפתית מהילדים שלהם. בבית אחד חיים שני עולמות. עולם הילדים ועולם ההורים. הם הולכים ברחוב ואי אפשר להאמין שזה הבן של זה. מלבד תווי הפנים אין שום קשר ביניהם.
לסיכום: הילד אמור להיות כנוע, והוא צריך לדעת שלא ממלאים את כל רצונותיו.
את מה שהוא צריך – כן, אבל לא את מה שהוא רוצה…
למפונק צפוי עתיד אומלל בהמשך דרכו…
אחת מן הבעיות החמורות בהמשך דרכו של הילד המפונק, היא בשלום בית עם האשה.
ספק גדול אם יוכל לנהל חיי בית יהודי תקינים, לאחר שגדל מתוך פינוק. הוא התרגל שכשהוא מוריד את הנעליים, לוקחים לו אותם ומניחים אותם במקומן.
ילד מפונק מתרגל להשליך את בגדיו לרצפה, והם פתאום נעלמים. איכשהו הם מתגלגלים למכונת הכביסה… למחרת הם מגיעים מגוהצים ומוכנים ללבישה…
הוא לעולם לא התרגל לאכול אוכל שאיננו לטעמו במאה אחוז… וודאי שלא להחמיא ולהודות על הטרחה שטרחו עבורו בהכנת האוכל. הוא מעולם לא השתלם במידת הכרת הטוב. הוא רגיל לדחות מעליו אוכל שאינו לטעמו. בחייו עם אשתו הוא עלול לפלוט לא רק את האוכל – אלא גם מילים לא נאותות…
מלבד האוכל, תהיה לו בעיה עם פרטים רבים בבית, מאחר ואשתו מגיעה עם המידות שהיא רכשה לעצמה, עם תכונות שונות לגמרי, וכל אחד מהם מגיע עם 'מזוודה' משלו, ועל מנת שישרור שלום בבית, עליו לראות אותה מהשקפת עולמה שלה, ולהבין את צרכיה.
אבל על פי הדרך שבה גדל והתחנך, אין לו שום 'הוה אמינא' לראות ולהבין את הצד שלה. הוא למד לחיות ולנהל את אורח חייו מנקודת מבט אנוכית, וללא מאמץ יתר.
אין ספק שהפינוק הוא היפך אהבת הילדים, ורובו ככולו אכזריות.
