חודש אלול – משמעותו ומנהגיו
משמעות חודש הרחמים והסליחות
מקור היות החודש, חודש של סליחה וכפרה –
ארבעים יום לאחר שמשה עלה להר סיני, ממחרת היום בו קיבלו בני ישראל את התורה, על פי חישוביהם היה משה אמור לרדת מן ההר באותו היום, וכשהוא בושש להגיע הם האמינו שמת והחליטו למצוא לעצמם מנהיג אחר ויצרו עגל זהב.
למחרת – בשבעה עשר בתמוז – ירד משה מן ההר ולוחות הברית בידו. כשראה את היהודים עובדים לעגל הזהב הוא השליך את הלוחות אל הארץ ושברן. לאחר-מכן הוא שב אל ההר כדי להתחנן לבורא העולם שימחל לבניו על החטא החמור שביצעו.
בראש חודש אלול שב משה אל ההר בפעם השלישית, הוא שהה על ההר ארבעים יום, מראש חודש אלול ועד ליום כיפור, שאז מחל האלוקים מחילה גמורה על חטא העגל ואמר: "סלחתי, כדבריך!"
במהלך שהותו על הר סיני, גילה הקב"ה למשה את סוד "שלוש עשרה המידות", פסוקים מיוחדים המתארים את מידות הרחמים של בורא העולם. בכל פעם שבני-ישראל יאמרו פסוקים אלו הם יעוררו את רחמיי, אמר. מני אז, ארבעים יום אלו הם ימי רחמים וסליחות.
מנהגי חודש אלול
מנהג הספרדים ויוצאי עדות המזרח, לבקש סליחות כל ימי חודש אלול ועד יום כיפור, לאורך כל החודש וכל עשרת ימי תשובה. למנהג האשכנזים ויוצאי אירופה משבוע לפני ראש השנה נוהגים לבקש סליחות ועד יום כיפור.
לנוהגים לשיטת הרמ"א נוהגים לתקוע בשופר מדי יום לאחר תפילת שחרית, וכן לקרוא מדי יום מזמור 'לדוד ה' אורי וישעי' אחר התפילה.
טעם קריאת מזמור זה מחמת היותו מזמור של תחינה ובקשה, וכן ש'אורי' פירושו ראש השנה, ו'ישעי' זה יום כיפור.
נוהגים לאחל בכל לב איש לרעהו ברכת 'כתיבה וחתימה טובה' ו'שנה טובה ומתוקה', לקראת ראש השנה החדשה ויום הדין ויום כיפור שבו נגזר על כל העולם כולו דינם לשנה הבאה.
נוהגים לקרוא את כל הספרים הקדושים והתורות הקדושות שהוריד רבינו הקדוש והנורא מברסלב זיע"א לעולמינו, ספר ליקוטי מוהר"ן, ספר המידות, שיחות הר"ן וסיפורי מעשיות. טעם הקריאה הוא לקדש ולטהר את הנפש מכוח תורות נעלות אלו שהוריד רבינו לדור אחרון.