סיפור לחודש אלול

סיפור מעבודת חודש אלול

ר' ישראל בעל שם טוב קדוש ישראל, היה ידוע בנסיעותיו התכופות והפתאומיות, יכול היה בבוקרו של יום בהיר ושליו להודיע על רצונו לנסוע לאיזה מקום, אז היו מתכנסים תלמידיו הקרובים בעגלתו, ליסוע אל מחוז חפצם של רבם.
לפעמים, אף לא היה אומר הבעש"ט לאן רצונו ליסוע, אלא היה מצווה על עגלונו לעזוב את מושכות הסוסים, לתת להם ללכת כרצונם. ובדרך נס פלאות, היו מכוונים את פסיעותיהם אל המקום שחפץ הבעש"ט להגיע.
באחת מהנסיעות הללו, שציווה הבעש"ט לעזוב את המושכות, הגיעו הסוסים אל מקום שמם ונעצרו בו. למלא כל האופק היו שמים עצים ואדמה, ולידם היו פזורות כבשותיו של הרועה.
התלמידים שהאמינו בגדולת רבם, לא הססו או שאלו שאלות וירדו מהעגלה.
הבעש"ט הוליך אותם אל בין העצים, מסמן להם לחזות ברועה הכבשים שהיה שם, הרועה שלמולם ריקד קפץ פיזז וכרכר.
הם הסתכלו במחזה המוזר בהשתהות, בלא להבין מדוע עושה זאת הרועה, ומה רוצה בזה הבעש"ט, לאחר זמן מה, הוא הוציא מטבע וזרקו באוויר, או אז קרא להם רבם הבעש"ט לעלות לעגלה, העגלון הצליף בסוסים, והם החלו חוזרים לעיירתם.
בנסיעה, גילה להם הבעש"ט טוב שרועה זה הינו יהודי, והוא לא יודע ללמוד או להתפלל, ומחמת שהיה חפץ לעשות נחת – רוח לבורא, החליט לפזז ולרקוד, ואף לתת את רכושו – בסך מטבע אחת – להשם יתברך. דעו לכם – המשיך – המטבע שזרק הרועה לא נפלה לאדמה, אלא המשיכה היישר לשמיים, משום שהעיקר לפני השם רצון האדם לעשות מעשים לפי יכולתו, וכיוון שהרועה ידע רק את זה, קיבל ה' את מעשיו.
***

אלול – חודש הרחמים והסליחות

חודש אלול – הרחמים והסליחות, מגיע לפתחנו. הזמן בו ה' מתרצה וסולח על החטאים שנעשו במשך הימים בשנה העוברת.
אחריהם מגיעים ראש השנה ויום הכיפורים, הימים שקובעים לאדם את פרנסתו במשך השנה הבאה, את הנחת שיחווה מילדיו, ואיך יהיה שלום הבית שלו…
ימים אלו גורליים, בהם נפתחים הספרים לפני האלקים, לבדוק את רף המצוות והחטאים, של כל איש ואשה. זה שצבר מצוות יחתם לטוב, ואלו שהיו בעייתים יכתבו למוטב…
אז כעת, בחודש שהאלקים מתקרב אל עמו, נתנה ההזדמנות לפתוח דף חדש. להתקדם בעשית מצוות וחסד, להתרוממם מעל עצמנו, לחזור בנו מהמעשים שצריכים שיפור.
ואין מי שיאמר, שהוא לא יכול או אינו יודע, כיוון שכל מאמץ להתקדם, כל קושי להתעלות, נחשב לפני האלקים כדבר גדול.
אז כעת שאנו יודעים זאת, שכל התנשפות, מקדמת אותנו במעלה ההר, אין סיבה שנרתע מלהמשיך להעפיל אל הפסגה.