חינוך הילדים – מבט של אמת (א)

שכר המצות אינו נמדד על פי התוצאה

התשובה לשאלה זו – שבה נעסוק בפרק זה – טמונה בדברי חז"ל שאמרו לגבי קיום המצות: "אנן פועלי דיומא אנן"!

כלומר,

אנו העוסקים במלאכת שמים ובקיום המצות, מבצעים את פעולתנו

כפועלים שכירי יום, ששכרם נקבע בהתאם ל'שעות' העבודה – ולא על

פי 'תוצאות' העבודה! שכיר יום מקבל שכר בעבור ההשתדלות והיגיעה,

אף אם לא השיג את התוצאה המיוחלת!!

בהתאם לכך נביא את הדברים אל עולמנו: אנו, אנשים בשר ודם,

איננו אחראים כלל וכלל על תוצאת מעשי המצות שלנו, ואין זה כלל

מעניננו לבדוק האם המטרה הושלמה. עלינו מוטלת משימה אחת,

להשתדל ולהתייגע בקיום המצות, מעבר לכך, הכל נתון בידו הרחומה

של ה' הטוב.

היטיב להמשיל זאת רבי נחמן מברסלב על הלומד ושוכח, ששכרו אנשים למלאת חביות, והחביות היו נקובות, כך שכל מה שהיו שופכים לתוך החביות נשפך לחוץ…

והטפשים אמרו, הואיל וחוזר ונשפך לחוץ, למה לנו להתייגע

ולמלאות מאחר שאחר כך נשפך?! אבל החכם אמר, מה לי בזה? הרי

פורעים לי על היום, ושכרי לא יקופח מכל יום ויום, כי אני מושכר לימים,

ומה לי אם נשפך?

זכור! העיקר היא היגיעה…

נתור אחר דברי חז"ל שאמרו "יגעת ומצאת תאמין".

לכאורה הדבר מופלא, שהרי אין קשר בין 'יגיעה' ל'מציאה' – 'מציאה'

היא דבר שמתגלה בפתאומיות, ללא תכנון מראש. המוצא מציאה,

מוצאה ללא שום יגיעה מוקדמת.

לעומת ה'יגיעה', הרי גם היגע אחר מציאה, אין לו שום סיבה להניח שודאי ימצא מציאה. וגם לו ימצא, תהיה המציאה באקראי בלבד, ללא שום תלות ביגיעתו המוקדמת?!?

אלא ברור, שכונת חז"ל היא, שגם לאחר שאדם מתייגע בעבודת ה',

לכשתעלה בידו שאיפתו, הרי היא בבחינת מציאה ותו לא…

משום שאין שום קשר בין היגיעה למציאה! על האדם מוטל להתייגע

ולהשקיע בעבודת ה', אך התוצאה המיוחלת אינה בידיו, כי אם בידי

שמים!!

הבה ונפרט את הדברים לפרטי המידות, וניטול את מידת הכעס

כמשל –

אדם שבטבעו הינו כעסן והוא מתייגע להפסיק מלכעוס ולחדול

ממידת קפדנותו היתרה, ואין חפצו עולה בידו. וככל שהוא עמל לעקור

מידה זו משורשה, דומה שהיא רק מתחזקת אצלו.

אולם כלפי שמיא יהיה אותו אדם נחשב כאיש שליו ובעל מזג נוח, מעביר על מידותיו ומאיר פנים לכל אדם. זאת מאחר שאתה, את התפקיד שלך, ביצעת בשלמות!!!